תפריט
החלטתי רגע לעשות סדר, עם העניין הזה של אמונה או בעל אמונה. ואולי זו בכלל דרך ללמוד על עצמי האם אני אדם מאמין? ואם בכלל, עד כמה?
בסיס עם רגליים על הקרקע
האבחנות של אמונה ואמון מאוד חמקמקים בעברית. אמונה (Believe) ואמון (Trust) הם מושגים קשורים אך יש להם הבדלים פילוסופיים ומעשיים מובהקים. אפילו מבלבלים. בעברית שניהם מיוחסים לשורש א.מ.ן. אז יהיה יותר קל עם להאמין (believe) ולסמוך (trust). להאמין ולסמוך הם שני מושגים שיותר קל לי איתם, למרות שהם עדיין משמשים לעתים לסירוגין באותו הקשר.
אמונה (להאמין) ואמון (לסמוך)
אמונה כפשוטה, היא קבלה של משהו כאמת, אפילו ללא הוכחה. אמון, לעומת זאת, הוא הסתמכות על מישהו או משהו. אמונה יכולה להתבסס על ראיות, אבל היא לא חייבת להיות כזו. לדוגמה, אתה עשוי להאמין באלוהים או ביקום גם אם אין לך שום הוכחה מדעית שתתמוך באמונה שלך. אמונה יכולה להתבסס גם על אמון שהיא אמונה במשהו (לסמוך על זה) שלא ניתן להוכיח או להפריך.
אז אמונה מתייחסת לצורך לקבל משהו כ"אמת" או אמיתי מבלי לדרוש בהכרח ראיות או הוכחות. זהו מצב קוגניטיבי שבו אדם מחזיק בהצעה, באפשרות שעשויה להיות אמיתית או שהוא מקבל את קיומו של משהו על סמך אמונותיו, אמונתו או חוויותיו האישיות. אמונה כוללת לעתים קרובות נקודת-מבט סובייקטיבית ויכולה להיות מושפעת מגורמים תרבותיים, דתיים או אישיים. לדוגמה, בפרספקטיבה שלו, מישהו עשוי להאמין בקיומו של אלוהים על סמך אמונתו או חוויותיו האישיות.
אמון, באותה עת – תמיד מבוסס על ראיות. אתה יכול לסמוך על מישהו כי הוא תמיד היה כנה איתך בעבר. לחלופין, אתה יכול לסמוך על מישהו כי יש לו רקורד של הצלחה. אמון, הינו מושג יחסי הכרוך בנכונות להסתמך על מישהו או משהו או לסמוך עליו. אמון מבוסס על ציפייה לאמינות, יושרה ומיומנות. זה יותר מסתם לקבל משהו כאמת; זה כרוך בתחושת ביטחון, פגיעות ותלות. אמון נבנה לרוב לאורך זמן באמצעות חוויות חיוביות חוזרות ונשנות והתנהגות עקבית. לדוגמה, אתה יכול להאמין ביכולות של מישהו, אבל אמון מתפתח כאשר יש לך ביטחון שהוא יפעל לטובתך או ימלא את התחייבויותיו.
בראי הפסיכולוגי, מעשי ובחיי היום-יום
מבחינה פסיכולוגית, אמונה ואמון ממלאים תפקידים חשובים בעיצוב התפיסות וההתנהגויות שלנו. אמונות (belief) יכולות להשפיע על המחשבות, הגישות והפעולות שלנו, ולספק מסגרת להבנת העולם ולקבלת החלטות. אמון (לבטוח), מאידך בראי הפסיכולוגיה, משפיע על היכולת שלנו ליצור קשרים משמעותיים, לשתף פעולה עם אחרים ולנווט באינטראקציות חברתיות-תרבותיות ורגשיות. אמון חיוני ליצירת תחושת ביטחון ורווחה רגשית. מנקודת מבט פסיכולוגית, אמונה ואמון שניהם חשובים לרווחתנו. אמונה יכולה לתת לנו תחושה של מטרה ומשמעות בחיים, בעוד שאמון יכול לעזור לנו להרגיש מוגנים ובטוחים.
בהקשרים רוחניים, האמונה מתייחסת לעתים קרובות לעניינים פילוסופיים-קיומיים. בעוד שניתן לראות באמון היבט בסיסי של חיים חברתיים-קהילתיים כמו גם תרגול דתי או רוחני – אמונה בכוח עליון או בעקרונות רוחניים עשויים לספק בסיס לאמון בהדרכה או תמיכה אלוהיים. התפרקות המבנה חברתי העוטף של הדתות במערב פתחה צוהר לאמונות ספיריטואליות חדשות או שימוש בכלים רוחניים גם ללא אמונה באל או בדת כלשהי.
בחיי היומיום, האמונה והאמון משפיעים על האופן שבו אנו מנווטים באתגרים ומתנהגים במצבים שונים. אמונה יכולה לספק תחושה של מטרה, מוטיבציה ותקווה, להנחות את מעשינו ולעצב את התגובות שלנו למצוקה. אמון – לסמוך, לבטוח – מאפשר לנו לבנות מערכות יחסים חזקות, להסתמך על אחרים, להאציל משימות ולשתף פעולה ביעילות. זה מטפח שיתוף פעולה, עבודת צוות, ונכונות לקחת סיכונים. אז מבחינה רוחנית, אמונה ואמון שניהם חשובים לחיבור שלנו למשהו גדול מאיתנו. אמונה יכולה לעזור לנו להרגיש מחוברים לכוח עליון, בעוד שאמון יכול לעזור לנו להרגיש מחוברים לקהילה שלנו ולעולם הטבעי.
מבחינה מעשית, אמונה ואמון יכולים לשחק תפקיד בחיי היומיום שלנו בעבודת הכרת התודה. לדוגמה, אם אנו מאמינים שאנו יכולים להשיג מטרה, סביר יותר שנבטח בעצמנו שננקוט בצעדים הדרושים להשגתה. ואם אנחנו סומכים על שמישהו אחר אמין, סביר יותר שנאמין שהוא יקיים את הבטחותיו ויאפשר לנו השגה או הצלחה. ועל כך ראוי מוסרית להכיר תודה. אך מציאות החיים לימדה אותנו שאנו תלויים ונדרשים לכוחות חיצוניים, אנשים, מעשים ואמצעים שלא בשליטתנו. לסיכום, בסך הכל, אמונה ואמון הם שני מושגים חשובים שיכולים למלא תפקיד בחיינו במגוון דרכים, בין שהמשאבים שלנו הם פרקטיים-חומריים לא כל שכן אמוניים-דתיים.
הכרת תודה – הגדרה
הכרת תודה, אמונה ואמון הם מושגים הקשורים זה בזה שיכולים להשפיע על נקודת המבט והגישה של האדם לחיים. נתחיל במתן הגדרות של הכרת תודה על פי פרופסור רוברט אמונס ופרופסור פיליפ ווטקינס, ולאחר מכן נחקור את מערכת היחסים שלהם עם אמונה ואמון.
הגדרת הכרת תודה מובחנית על ידי פרופ' רוברט אמונס, מבכירי החוקרים בתחום, כ"תחושה מורגשת של פליאה, הכרת תודה והערכה לחיים". יש בה שני שלבים הסכמה לשקול כי יש לא מעט טוב בחיינו גם אם הם אינם מושלמים, ואם כך ואנו מסכימים אזי לתהות ולדבר מה המקור לטוב הזה. לדבריו, הכרת תודה כרוכה בהכרה והכרה בדברים הטובים בחייו, גדולים וקטנים כאחד, והכרה בכך שהיבטים חיוביים אלו מגיעים ממקורות שמעבר לי (ליחיד). הגדרת הכרת תודה אחרת מאת פרופסור פיליפ ווטקינס מתארת אותה כ"רגש המתעורר כאשר אדם מזהה שהשיג תוצאה חיובית שלא גרם לה (לתוצאה) או הרוויח אותה באופן ישיר". ווטקינס מדגיש את ההיבט של ההכרה שהתוצאה או התועלת החיובית אינן רק תוצאה של המאמצים של האדם עצמו אלא מושפעת גם מגורמים חיצוניים, כגון אנשים או נסיבות אחרות.
שניהם מציינים את התלות שלנו באנשים, בכוחות, במשהו, מישהו או כוח עליון. וזה ייחודה של הכרת התודה.
הקשר (הכרת תודה, אמונה ולסמוך)
כעת, נצלול פנימה, ונחקור את הקשרים בין הכרת תודה, אמונה ואמון.
אמונה והכרת תודה: אמונה משחקת תפקיד בהכרת תודה על ידי עיצוב התפיסה של האדם לגבי המקורות או המקורות של ההיבטים החיוביים בחייו. אמונה במשהו גדול מעצמך, כגון כוח עליון או סדר קוסמי, יכולה לטפח תחושת הכרת תודה על ידי ייחוס התוצאות החיוביות לאמונה זו. האמונה מספקת מסגרת להבנה והערכת הברכות והמתנות שמקבלים.
אמון והכרת תודה: לסמוך, לבטוח, להסכים להיות תלוי ב(משהו או מישהו ובכלל) קשור קשר הדוק להכרת תודה מכיוון שהוא כרוך בהסתמכות על מישהו או במשהו או אמון בו. כאשר אנו בוטחים בטובתם של אחרים, ביקום או בכוח עליון, קל יותר לטפח הכרת תודה. האמון שקיים הוא כוח מיטיב שמנחה אותנו או שטובתנו נמצאת בלב של אחרים או כוחות עליונים, ומאפשרת לנו להכיר ולהעריך את התוצאות החיוביות שאנו מקבלים, משהו שההטייה הכימית-ביולוגית של מוחנו נוהגת לא לעשות, או לעשות מעט מידי.
ניתן לסכם את התרומה והאתגרים של הכרת תודה ביחס לאמונה ואמון כך:
התרומה של הכרת תודה (ביחסים עם אמונה ולבטוח) הכרת תודה משפרת את האמונה והאמון על ידי עידוד השקפה חיובית ומעריכה. זו מטפחת בתורה, תחושה של חיבור הדדי וענווה, מתוך הכרה בכך שאיננו אחראים בלעדיים לדברים הטובים בחיינו. לפיכך תרגול הכרת תודה (בעודה משפרת את איכויות האמון והאמונה שלנו כיחידים) מקדמת תחושה עמוקה יותר של משמעות ומטרה, מחזקת מערכות יחסים ומטפחת חשיבה חיובית ומסופקת יותר. ולרוב, חוזר חלילה.
האתגרים של הכרת תודה, גלומים בעוד שלתודה יש יתרונות רבים, היא יכולה גם להציב אתגרים. זה עשוי להיות קשה לשמור על יחס אסיר תודה לנוכח מצוקה או כאשר מתמודדים עם חוויות שליליות. הכרת תודה דורשת שינוי בפרספקטיבה ומאמץ מודע להתמקד בהיבטים החיוביים של החיים. אז הנ"ל הוא כוח טבעי אנושי של מחשבות שליליות, אנרגיה חזקה שפועלת בכיוון מנוגד לאמונה ואמון. בנוסף, אמונות אישיות ורמות אמון יכולות להשפיע על הפתיחות של האדם להכרת תודה, מכיוון שספקנות או ספקות עלולים להפריע ליכולת לאמץ ולחוות טיפול אורח חיים של הכרת תודה.
בסך הכל, הכרת תודה, אמונה ואמון הם תכונות הקשורות זו בזו שיכולות להשפיע באופן משמעותי על נקודת המבט, הלך הרוח והגישה של האדם לחיים. טיפוח הכרת תודה, אימוץ מערכות אמונות המהדהדות עם ערכים אישיים ופיתוח אמון יכולים ליצור בסיס לקיום אסיר תודה ומספק יותר.
כנדבך אחרון, הרוצה לטפח הכרת תודה, חייב.ת להעמיק גם בקשר של תלות והסכמתנו להיות תלויים ולא עצמאיים כפי שלעיתים גודלנו וחונכנו (אהה.. ונקודה זו מעלה הרבה התנגדות).
תלות
מושג התלות הוא אכן מרכיב חשוב בהבנת הכרת תודה. כאשר אנו מדברים על תלות בהקשר של הכרת תודה, הכוונה היא לזיהוי והכרה (recognizing and acknowledging), בכך שאנו סומכים על אחרים, נסיבות חיצוניות או כוחות עליונים עבור התוצאות והיתרונות החיוביים שאנו חווים בחיים. זו נקודה קריטית עבור רובנו, ודאי במערב, שהושרשה בהם התפיסה ש"הכול אפשרי" או "בכול תלוי בך". הנה חקירה מעמיקה יותר של חשיבות התלות והנקודות המשפיעות שלה:
הכרה בתלות הדדית – הכרת תודה מדגישה את הקשר ההדדי של אנשים עם הסביבה החברתית והטבעית שלהם. הוא מכיר בכך שהחיים שלנו אינם חיים בבידוד אלא מעוצבים על ידי פעולות, תמיכה ותרומות של אחרים. התלות, במובן זה, מדגישה את התלות ההדדית בין פרטים לבין העולם הסובב אותם.
מה עוד מביאה ההבנה בעקרון התלותיות
ענווה – ההכרה בתלותנו באחרים מטפחת ענווה, תכונה שלעתים קרובות שזורה בהכרת תודה. היא לכאורה משנמכת אותנו בכך שאנו מכירים בכך שאיננו עצמאיים לחלוטין וכי ההישגים, ההנאות ואפילו הצרכים הבסיסיים שלנו מושפעים מגורמים שאינם בשליטתנו. צניעות זו פותחת אותנו לחוות הכרת תודה על הסיוע והתמיכה שאנו מקבלים – ואולי אף להכיר בה.
פגיעות- הנכונות להיות פגיע ולהראות פגיעות – ההסכמה לקונספט שאנחנו תלויים במשהו או מישהו הרבה יותר ממה שאנו נוהגים לייחס לעצמנו, מביאה גם את הרעיון של פגיעות. להיות תלויים במישהו או במשהו פירושו שאנו חושפים את עצמנו לסיכונים פוטנציאליים ואי ודאויות. לא הכול בידינו, לא הכול בשליטה. אולי אפילו "שום דבר לא בשליטתנו". ואיך זה מסתדר עם "הכול צפוי והרשות נתונה". באמצעות פגיעות ניתן ליצור אמון וקשרים עמוקים יותר, ביטחון פנימי "שלם" והסתמכות על אחרים או כוחות חיצוניים דורשים רמה מסוימת של פגיעות, שכן אנו מאמינים ברצון ביכולותיהם ובכוונותיהם.
למה זה קצת מבאס (להיות תלוי)
אז יש קשר חזק בין הסכמה להגיד שאני "תלוי ב…" להכרת תודה. הכרת תודה כרוכה בהכרה והערכת תפקידם של אחרים בחיינו, לרבות תמיכה, סיוע אקטיבי ותרומתם. הנה כמה נקודות מפתח מאת פרופ' אמונס לגבי תלות והכרת תודה:
יש לנו תלות בין אישית, יען כי לעתים קרובות ביחסים בין אישיים, שבהם אנו סומכים על אחרים מבן משפחה גרעיני, קולגה לעבודה שיעביר לי מידע בזמן, לקוח שימתין לי אחרי שנסעתי אליו שעה, ועוד צורות שונות של תמיכה וסיוע עד לקופאית בסופרמרקט. אנחנו לא ממש חיים את זה בשוטף. זה טבעי. זה אנושי. אז הכרת תודה כרוכה בהכרה בתלות ההדדית בין פרטים והבעת הערכה היא חל מהסחר-מכר הבסיסי על העזרה המתקבלת. זוהי הסכמה לתלות הדדית – כאשר אנו מזהים את הסיוע והתמיכה שאנו מקבלים, אנו עשויים לחוש תחושת מחויבות או רצון להחזיר את החסד המופגן כלפינו. המוטיבציה הזו להחזיר יכולה לחזק עוד יותר את מערכות היחסים ולטפח מעגל של הכרת תודה.
שהכרת תודה משתפרת ומתעוררת – אם מעוניינים לטפחה – כאשר אנו מכירים בטוב ליבם של אחרים. זה כרוך בהכרה בכך שאחרים פעלו בכוונה בדרכים שהועילו לנו או שיפרו את רווחתנו. הכרה זו בטוב לב קשורה קשר הדוק לתלות שלנו באחרים לתוצאות חיוביות (והנה חלק מהמוטיבציה שלנו להתנהגות הדדית, להשפעה חיובית הדדית)
והנוק-אאוט, לנו כבני המערב במאמינים שהכול אפשרי והכול בידינו, הרי שתלות שלנו היא אלטרואיסטית: הכרת תודה נובעת גם מהכרה בתלות שלי במשהו שמעבר לעצמנו, כמו כוח עליון או העולם הטבעי. בין שכראיית עולם או נקודת מבט זמנית – זו מכירה בכך שישנם כוחות או ישויות שאנו תלויים בהם ועליהם אנו יכולים להרגיש אסירי תודה.
אז תלות או נכונות לקבל את היותנו תלויים ולהסכים עם הלכאורה "חולשה" הזו, מסייעת לנו בטיפוח הכרת תודה – הכרה אקטיבית בתלותנו באחרים יכולה לשפר את חווית הכרת התודה שלנו. על ידי הכרה בתרומות ובתמיכה שאנו מקבלים, אנו נעשים מותאמים יותר להיבטים החיוביים של מערכות היחסים והסביבה שלנו, מה שמוביל לתחושת הערכה גבוהה יותר.
