רוחניות חילונית: על הכרת תודה קיומית ו"חשיבה על ברכות כמתנות"

המושג רוחניות חילונית הוא מושג חדש יחסית, אך הוא צבר פופולריות במהירות בשנים האחרונות. זה נובע בין השאר מהמספר ההולך וגדל של אנשים שמחפשים דרכים להתחבר למשהו גדול מהם מבלי להזדקק להיות חלק ממערכת אמונה דתית מסורתית.  בקרב ישראלים רבים קיים שילוש מקודש של קרקע פורייה להתפתחות רוחנית בקרב צעירים ומבוגרים, הרצון לחפש איזון בין חיי בית-עבודה וסביבה חומרנית וקהילה עם ערכים משותפים כחומר הגלם ממנו אנו עשויים. אז קצה אחד בהודו (קל יותר להתחבר להודו וליוגה שאין בה דת, יאמרו חלק) וקצה שני כאן ביהדות בה נהג לומר אבי "יש בה ערכים ומקורות מופלאים.. רק חבל שהדתיים שבו אותה" ובתווך סדנאות בשלל עולמות וגשטלט של תורות אזרחיות.

ניתן להגדיר רוחניות חילונית כדרך חיים המדגישה את החיפוש אחר משמעות ותכלית בעולם, ללא צורך באמונה דתית, בכוח עליון מוגדר או תיאיסטי. זוהי דרך למצוא פעם אחת שלווה פנימית ופעם שנייה חיבור עם אחרים. יש יגידו באמצעות התמקדות ברגע הנוכחי, חמלה והכרת תודה, אחרים יעשו שימוש בפליאה סקרנות ובחקר הנפש והתודעה. אם נטפס ל"גובה רב" הרי רוחניות חילונית אינה עוסקת בשמירה על מערכת כללים או דוגמות. מדובר במציאת מה שהכי מתאים לך ולמסע האישי שלך. ישנן דרכים רבות ושונות לתרגל רוחניות חילונית, ואין דרך נכונה או לא נכונה לעשות זאת.

רוחניות חילונית יכולה להיות מקור לכוח ותמיכה, והיא יכולה לעזור לך לחיות חיים משמעותיים ומספקים יותר. אם אתם מחפשים דרך להתחבר למשהו גדול מעצמכם, מצאו מה שמתאים לכם והתחילו לעסוק ברוחניות חילונית עוד היום. 

ישנן דרכים שונות לתרגל רוחניות חילונית. האם זו בהכרח יוגה או מדיטציות, מיינדפולנס וסדנאות להתפתחות אישית בהכרח?  אחרים יכולים להיות להעמיק בגישות רוחניות מבוססות מדע של פסיכולוגים ופילוסופים. אנשים מסוימים מוצאים את זה מועיל להעמיק בטבע האדם (מבלי ליפול לגישה תאיסטית), לבלות זמן בטבע, בעבודה למען קהילות, שירות לזולת או עשייה לזולת היא דרך מצוינת להעצמה עצמית בעיקר אפ מחוברת להנחיה או קורסים מלווים. וחביבתנו "הכרת תודה לעומקה": עצירה והקדשת זמן להעריך את הדברים הטובים בחייך יכולה לעזור לך להרגיש בעל עומק פנימי, ערך עצמי, תחושת זכאות על חסד ולהיות מרוצה יותר מהחיים. בעוד שאחרים מוצאים שזה מועיל לעסוק בפעילויות יצירתיות כגון אמנות, מוזיקה או כתיבה. אחרים מוצאים שזה מועיל להתחבר לאנשים אחרים החולקים את הערכים והאמונות שלהם.

ולגבי הכרת תודה ומתנות – מייד נחזור לזה.

הכרת תודה קיומית

אז "רוחניות חילונית" נשמעת טוב – אך היא גם מתעתעת, שכן אני יכול (ואף עושה זאת..) להכיר תודה למשהו מחוץ לי, לאלוהים, למשהו גדול ממני, לאבות קדומים וכיוב' גם מבלי להאמין בהם. האם זה נכלל? ומה לגבי רוחניות המבוססת על ערכים אוניברסליים של דתות שעוסקות כתזה בסיסית, בעבודה על להקטין או צמצום האגו והרצון לקבל לעצמי, ולהגביר רצון להשפיע לאחר, לטובת מי שהוא מחוץ ממני.

במאמר מרתק, טוען צ'סטיין שהאופציה של להיות "רוחני אך לא דתי" ראויה להרבה יותר תשומת לב פילוסופית. הוא לוקח את עבודתו של החוקר-סופר בן זמננו, רוברט סולומון כנקודת מוצא, ומתמקד בנושאים המסוימים סביב ראיית החיים כמתנה.  צ'סטיין טוען שיכולה להיות הכרת תודה על דברים ל"לא הכרת תודה למישהו" (מסויים, ע"ע מיטיב ספציפי) על כך שהוא מספק דברים. הוא מכנה זאת "הכרת תודה קיומית". הוא גם טוען שלמטפורה יש תפקיד חשוב בהכרת המתנות שלנו. לדוגמה, אנו משתמשים לעתים קרובות במטאפורה "החיים הם מסע", ומשלבים קבלת החלטות כפיצול דרכים המחייב בחירה או סלעים ועליות ומורדות כ"קשיים", אז מה נדרש באופן טבעי יותר כדי לחשוב על החיים כמתנה.

צ'סטיין שוקל שני חששות עיקריים בחשיבת מתנות והכרת תודה. ראשית, הוא טוען שההצדקה הלא-דתית לחשיבה מתנה והכרת תודה היא אינסטרומנטליסטית מדי בגישתה. הוא טוען שעלינו לא רק להיות מכירי תודה על הדברים המועילים לנו, אלא גם על הדברים שמאתגרים אותנו. שנית, הוא טוען שראיית החיים כמתנה, בין אם בדרך דתית או לא דתית, היא פשוט אופטימית מדי. הוא טוען שאין להתעלם ממציאות הסבל והקושי. ובמילים אחרות הכרת תודה לעומקה באה לביטוי לא רק בלראות את המיטיב והטוב אלא בחוסן הפנימי שתרגול יומי של הכרת תודה מאפשר למול קשיים, משברים וטראומות.

החיים כמתנה

תחת הכותרת של "הכרת תודה: רעיון החיים במתנה" מציג סולומון את הרהוריו על שפת מתנות, המחבר בין חשיבות ראיית החיים כמתנה לקבלת הגורל והביטוי והטיפוח של הכרת תודה וענווה. עבור סולומון, קבלת הגורל אינה כרוכה בקבלת אירועים בלתי נמנעים בצורה מפחידה, אלא ב"אימוץ נרטיב גדול יותר שבו למעשיו ולמזלו של האדם יש משמעות ומשמעות בחייו". היבט מהותי של קבלה זו –  למעשה חלק מהמשמעות וההיגיון – היא הנכונות שלנו להרגיש ולהראות את הכרת התודה שלנו.

לראות באירוע בחייו של אדם גורלי במובן זה, היא להתייחס אליו כאל לכאורה "יותר מסתם מזל". ברור שזה לא בידינו, אבל זה בדיוק הופך למעשה למתנה, משהו שצריך להודות עליו. זו סיבה טובה לענווה מהולה במזלנו הטוב ובגאווה שלנו. זה עוגן להבין שלא הכול "תלוי בי", צניעות מסויימת ביכולת שלי לשלוט בהצלחה שלי, בעתיד שלי, בפעולות שלי..). סולומון מציע שהגישה המורכבת הזו הקיימת בהסתכלות על החיים כמתנה זמינה למי שאין לו אמונה ב"נותן מתנה" ובהתאמה זו צריכה להיות מאומצת גם על ידי חוקר הטבע:

בעוד שישנם אלו שמגלים את הגורל, דרך למשל אלוהים או מלאך שומר כלשהו, ישנה פרשנות ישירה של הכרת תודה.  אדם  מכיר תודה למשהו גדול ממנו, מסתורי או קדוש או בלתי נתפס של האדם (לרבות אלוהים או למלאך או יקום, לנסתר) פשוט כי הוא (או היא) עשה משהו "שהכרת תודה" מתאימה לו. יען כי "ככה זרם לו" בהכרת התודה שלו. אבל נדמה לי שחוקרי מדע וטבע "מודרניים", ויתרו על איזה "משהו משמעותי" על ידי דחיקת הכרת התודה למכונת השכחה. רק בגלל שאין אדם מסוים להרגיש מכיר תודה, זה לא אומר שאין לו צורך בהכרת תודה. סולומון מחבר את הכרת התודה לנושא הגורל וענווה –  אבל אני ארכז מאמץ לבחינת התפקיד המרכזי של הכרת תודה ב"חשיבת מתנות".

צעד ראשון במקרה של שימוש לא-דתי בשפת מתנות הוא להבהיר שיכולה להיות הכרת תודה גם אם אין מישהו שאני מודה לו, סוג של הכרת תודה שסולומון מתייחס אליה כ"הכרת תודה קיומית". שלב שני הוא להראות שטיפוח הגישה המאוד חשובה הזו אינו ניתן להחלפה בעמדות כמו הרגשת "מרוצה" או "תחושת מזל".  שלב שלישי הוא להבהיר כי לאמץ הכרת תודה קיומית זה לאמץ מסגור מתנה מטפורי, ולאחר מכן לחתור להשלכות נוספות של מסגור מטפורי זה.

 ניגע בסוגיה הסמנטית חשובה הנוגעת להכרת תודה קיומית היא הניגוד בין הכרת תודה לגישות השכנות של תחושת שמחה (או מסופק או מרוצה ) וכן הרגשת מזל. במקרה, בוא ניקח לדוגמא מקרה של תקווה לחזור הביתה לפני שיתחיל להיות סוער. אני מציע שיש הבדלים חשובים בין תחושת שביעות רצון, הרגשת מזל ותחושה פנימית של להיות  מכיר תודה על ההגעה הביתה, יבש. הכרת התודה שעליי לשמוח או להיות או לא להיות מרוצה היא התחושה של קבלת משהו שלא הייתי זכאי לו. זה לא אומר שכאשר אדם מכיר תודה, אדם מאמין "שמגיע לו פחות ממה שהוא מקבל". וזה גם לא אומר שלהיות מרוצה או שמח תמיד כרוך בהרגשה של זכאות. פשוט להיות מרוצה או שמח לא מחייב אדם לרעיון שקיבל משהו שלא היה זכאי לו. לנוע בכיוון של מחויבות זו, היא לעבור מתחושת שמחה או נחת לתחושת הכרת תודה. אם ברצוננו לראות בהכרת תודה כ"סוג מיוחד של שמחה" , מה שמייחד את הכרת הטוב הוא התוספת של התחושה הזו של חוסר זכאות (עם, ושוב, ההקשרים הברורים לענווה), שמסתכמת בהפיכת שמחה למשהו יותר מיוחד.

בוא נהרהר יחד גם בהנחה שנראית מרומזת  – שלא ניתן להודות על משהו מבלי שתהיה לו הכרת תודה למישהו על שסיפק אותו. באחד הבלוגים הוזכר המונח "הכרת תודה טריאדית " זו המסורתית – חברתית, העוסקת במשולש של מיטיב-מוטב והטבה (מתנה), וב"הכרת תודה דיאדית" שאינה מחייבת מיטיב ספציפי או תקשורת חברתית. על אותו משקל האב דיויד שטינדל-ראסט דיבר על הכרת תודה בינאישית למול הכרת תודה טרנס-פרסונלית (TransPersonal Gratitude – ועל כך אקדיש פוסט נפרד).  אחד מחוקרי הכרת התודה בפסיכולוגיה האמפירית של הכרת תודה, פיליפ ווטקינס נמנה גם הוא עם אלה שמחזיקים בדעה כי הכרת תודה חייבת לכלול איזושהי מיקוד של "סוכן",  ואם אין לה כזו אזי באמצעות "האנשה כלשהי אם אין אדם". גם רוברט אמונס ממובילי חקר מדע הכרת התודה, עמיתו לתחום רואה זאת כך וממשיך את דרכו של שטינדל-ראסט. אז יש לנו למעשה טווח של מימדי הכרת תודה כמוטיב חברתי, של יחסים בינאישיים ובקהילה ושל ההתפתחות האישית של האדם. אבל, עבור מקאליר, לא רק שהכרת תודה היא  "גם וגם" (בינאישית וטרנס-פרסונלית) ומובנת כך בקלות, אלא שהכרת תודה כזו קריטית לתרבות האנושית בהיותה 'דרך חשובה שבה הענווה מראה את עצמה בעולם' – אז מקאליר טוען שהאדם  מכיר תודה גם  למי שאינו "סוכן" והיא נדרשת בכך שהכרת תודה פועלת כתגובה ראויה לטוב שמקבלים הכרה באמצעות הכרת תודה (בקיצור מגבירה ענווה, מקטינה במשהו אגן ורצון עצמי..).

על מתנות והכרת תודה

ראשית, מסתבר – גם אם מפתיע קלות – שהחוט המשותף בין צורות שונות של רוחניות חילונית הוא הרעיון של "חשיבת מתנה והכרת תודה". זהו הרעיון שאנו יכולים למצוא משמעות ותכלית בחיים על ידי הערכת המתנות שניתנו לנו, הן החומריות והן הלא-חומריות. יש הרבה יתרונות לחשיבה על מתנות והכרת תודה. זה יכול לעזור לנו:

לפתח השקפה חיובית יותר על החיים

להגביר את תחושת הרווחה שלנו

לשפר את היחסים שלנו עם אחרים

להיות עמיד יותר מול אתגרים

חשיבה למתנות מדגישה את התפיסה שהחיים שלנו מלאים באינספור מתנות והזדמנויות, גדולות וקטנות כאחד. מתנות אלו יכולות לכלול את הבריאות שלנו, מערכות היחסים, הכישרונות, ההזדמנויות, החוויות והצרכים הבסיסיים שלעתים קרובות אנו לוקחים כמובן מאליו. על ידי טיפוח חשיבה של חשיבה במתנה, אנו מעבירים את המיקוד שלנו ממה שחסר לנו או מה משתבש למה שיש לנו ומה שהולך כשורה. זה מעודד אותנו להבחין ולהעריך את השפע בחיינו ומטפח תחושת הכרת תודה.

חשיבה הכרת תודה, לעומת זאת, כרוכה בהבעת הכרת תודה באופן אקטיבי על המתנות והברכות שאנו מקבלים. זה חורג מהכרה גרידא וכרוך בהבעת הערכה פעילה וכנה לזולת, כמו גם ליקום או לכוח עליון, בהתאם לאמונותיו של האדם. חשיבה על הכרת תודה מכירה בחיבור ההדדית של החיים ומכירה בכך שאנו סומכים לעתים קרובות על התמיכה, האדיבות והתרומות של אחרים.

לתרגול חשיבה על מתנות והכרת תודה יכולים להיות יתרונות רבים לרווחתנו הנפשית, הרגשית ואפילו הפיזית. מחקרים הראו שטיפוח הכרת תודה יכול להוביל לאושר מוגבר, לחץ מופחת, מערכות יחסים משופרות, גמישות מוגברת ותחושת רווחה כללית רבה יותר. זה עוזר לנו לשנות את נקודת המבט שלנו משליליות לחיוביות, מטפח השקפה אופטימית ומעריכה יותר על החיים.

ישנן דרכים שונות לשלב חשיבה של מתנות והכרת תודה בחיינו. כמה שיטות נפוצות כוללות ניהול יומן הכרת תודה, שבו אתה רושם דברים שאתה מכיר תודה עליהם בכל יום; הבעת תודה בעל פה או בכתב לאנשים שהשפיעו לטובה על חייך; עיסוק במדיטציה מודעת או רפלקציה המתמקדת בהכרת תודה; ופשוט עוצרים לאורך היום כדי להבחין ולהעריך את המתנות והברכות שסביבכם.

על ידי אימוץ חשיבה מתנה והכרת תודה כתרגול קבוע, אנו יכולים לטפח חשיבה של שפע, הערכה וחיוביות, מה שמוביל לחיים מספקים ומרוצים יותר.

חשיבה על מתנות והכרת תודה יכולה גם לעזור לנו לחיות חיים אתיים וחמלים יותר. כאשר אנו מעריכים את המתנות שניתנו לנו, קל יותר לראות כיצד המעשים שלנו יכולים להשפיע על אחרים. זה יכול להוביל לתחושת אחריות גדולה יותר ולרצון להחזיר לעולם. רוחניות חילונית בתורה יכולה להיות מקור לנחמה ולכוח בזמנים של קושי כאשר היא מבוטאת כהכרת-תודה קיומית. כאשר אנו רואים באתגרים שלנו הזדמנויות לצמיחה, זה יכול לעזור לנו להתמיד, לראות תמונה רחבה יותר. הכרת תודה הוכחה כיכולה לעזור לנו להתחבר לאחרים. כאשר אנו חולקים את חוויות הכרת התודה שלנו, זה יכול לעזור לבנות מערכות יחסים חזקות יותר, וזו יכולה לעזור לנו להעריך את היופי של העולם שסביבנו בין אם בהיבט האנושי או בראיית משאבים ונסיבות.

מתנה או מתנות כמטפורה להטבות וחסד

יש תפקיד החיוני של מטפורת המתנה בחיים האנושיים. היא מציינת שהכרת תודה וחשיבה על מתנות הן תחום שאינו מוגבל לרצון אישי בלבד, אלא הוא "תגובה נכונה למציאות". אני מאמין שיש משהו בכמה חוויות בחיים שלמעשה לכל אחד יש בזמן זה או אחר שהופך את מטפורת המתנה ליותר חיונית מאשר פתאומית או הזויה וחסרת הקשר. במאמרי ההמשך שלהם על תיאור הרוחניות של סולומון, ג'ון בישופ (2010) וריצ'רד קולדג' (2013) מתייחסים שניהם לדיון מרכזי בנוגע לתפקיד של מטפורת המתנה: במסגרת חשיבה על לכאורה הפלאים, המוזרות ונסיבות שבחיים, יכול להתפשט רגע של "הפשטה אבסורדית על החיים", ואדם מחפש לקלוט אותה במובנים רעיוניים. במקרה כזה, "תחום היעד" של מטפורת המתנה אינו נראה "באמת" כמתנה, אלא היסוד המופלא (או חוסר היסוד המופלא) לקיומה. ומשהו חשוב – הכרת תודה אינה מתייחסת בעיקר למזל הטוב של האדם, אלא מתייחסת גם לטבע הדבר שעליו הוא מכיר תודה. המסגור המטאפורי של מתנה מתבקש במקרים מסוימים של הפשטה שבהם אדם מחפש לתפוס מובנים רעיוניים. בעזרת מסגור מתנות, רוחניות מתאמצת להיות נאמנה לחוויה המופת, שהכרתה בוודאות מתקיימת.

ויכוחים (או לפחות אי-הסכמות) סביב רוחניות חילונית

ישנם מספר ויכוחים סביב המושג רוחניות חילונית. ויכוח אחד הוא האם הרוחניות החילונית היא רוחנית או לא. יש אנשים שטוענים שרוחניות היא דתית מטבעה, ושאי אפשר להיות רוחני בלי להאמין בכוח עליון. אחרים טוענים שרוחניות היא פשוט דרך להתחבר למשהו גדול ממנו, ושהיא אינה דורשת אמונה בכוח עליון.

ויכוח נוסף סביב רוחניות חילונית הוא האם היא מועילה או לא. יש אנשים שטוענים שרוחניות חילונית היא כוח חיובי בעולם, ושהיא יכולה לעזור לאנשים לחיות חיים מאושרים, בריאים ומספקים יותר. אחרים טוענים שרוחניות חילונית היא צורה מסוכנת של אסקפיזם, ושהיא יכולה להוביל אנשים להתעלם מהבעיות בעולם.

פילוסופים וחוקרי רוחניות חילונית

ישנם מספר פילוסופים וחוקרים שכתבו על רוחניות חילונית. כמה מהדמויות הבולטות בתחום זה כוללות את רוברט סולומון, מייקל מרטין ומרתה נוסבאום.

רוברט סולומון היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, היה דמות מובילה בתחום האתיקה, והתעניין גם בפילוסופיה של הדת. סולומון טען שרוחניות חילונית היא צורה תקפה וחשובה של רוחניות, והוא פיתח מספר טיעונים התומכים בדעה זו. פרופ' מייקל מרטין תרם רבות בתחום האתאיזם, בדגש על נושא הרוחניות החילונית. מרטין טוען שרוחניות חילונית היא לא רק אפשרית, אלא שהיא גם עדיפה על מערכות אמונות דתיות מסורתיות. מרתה נוסבאום היא פרופסור לפילוסופיה ומשפטים באוניברסיטת הרווארד.  טוענת שרוחניות חילונית יכולה למלא תפקיד חשוב בסיוע לאנשים לפרוח, והיא פיתחה מספר טיעונים התומכים בדעה זו.

סיכום

רוחניות חילונית היא מגמה הולכת וגוברת, וזה נושא שמעניין מספר הולך וגדל של אנשים. ישנם מספר ויכוחים סביב רוחניות חילונית, אך יש גם כמות הולכת וגוברת של עדויות המצביעות על כך שזו יכולה להיות דרך חיים מועילה ומעשירה.

אני מצטט סקירה הכללית על התמיכה שהצטברה במערך הולך וגדל של יתרונות מוכרים של הכרת תודה, לרווחה אישית של הפרט, כולל הטיפול בדיכאון, בה ווטקינס מציג תיאוריה של הערך הכללי של הכרת תודה הרואה בהכרת תודה דרך לתמוך ב'תחושת שפע': "אני מציע שהכרת תודה משפרת את הרווחה כי מבחינה פסיכולוגית היא מעצימה את הטוב בחייו של האדם . כשם שמגבר מגדיל את הצליל הנכנס למיקרופון, כך הכרת תודה מעצימה את המידע שהוא ניזון ממנו. … במקרה של הכרת תודה, זה צריך לתפקד כדי להגביר את עוצמת האות של הטוב בחייו . אני טוען שהכרת תודה עוזרת לאנשים לחיות טוב כי היא מזהה בבירור מי ומה טוב לאנשים, ובדרך זו הכרת תודה מעצימה את הטוב בחייו של האדם.

כשזה מגיע למה שאני מכנה 'הכרת תודה קיומית'  או הכרת תודה טרנס-פרסונלית, ווטקינס מביע אהדה לעבודה כי ברגע שאנו מעריכים את כל היתרונות של הכרת תודה, 'אנו עשויים לראות אנשים עוסקים בתרגילי הכרת תודה בעיקר כדי לשפר את האושר של עצמו' והגישה להכרת תודה 'המטפחת את העיסוק העצמי חייבות להשפיע לאחור'. הוא מכנה גישה זו 'הכרת תודה חיצונית' בניגוד ל'הכרת תודה פנימית' אשר 'תהיה ממוקדת תמיד בנותן'. ווטקינס אינו נותן תמיכה אמפירית לטענה שהעיסוק העצמי " מוכר להגיב", ונראה אינטואיטיבי שמי שפחות נוטה לתחושות של זכאות בגלל טיפוח הכרת תודה קיומית (אמיתית) יהיה גם סביר יותר לממש "הכרת תודה ממוקדת" כלפי אחרים. נראה כי הגישה של הכרת תודה קיומית שמטפחת מנוגדת לבעיות אנוכיות ש-Watkins חושב. ווטקינס סבור כי בהחלט ניתן להעלות על הדעת שמישהו יוכל לרדוף אחרי הכרת תודה קיומית מבלי להפעיל הכרת תודה ממוקדת, אבל זו לא תהיה בעיה עם אימוץ הכרת תודה קיומית אלא בעיה של אי אימוץ הכרת תודה ממוקדת כשהאירוע מצדיק זאת.

נסכים כי בהכרת תודה קיומית, אם המניע הוא להפיק תועלת אישית היא פשוט לא ברוח הכרת התודה, שכן גישה זו עומדת בסתירה פנימית לאופי של תלות וענווה. הכרת תודה אכן טובה לרווחתו של האדם ולמרות שאין שום דבר פסול כשלעצמו בחיפוש אחר רווחתו, אימוץ הכרת תודה אך ורק למען רווחתו האישית (אגואיזם כבר אמרנו..) בוודאי יפספס משהו על הערך של חשיבה על מתנה והכרת תודה. אבל אם זה המקרה, המסקנה שלנו צריכה להיות שזה לא קוהרנטי לאמץ חשיבה של מתנות והכרת תודה רק למען שלומו של היחיד-עצמו, כי במקרה זה לא יתלהב מהמשמעות הפנימית של הכרת תודה.

לסיכום אני חושב שמתבהר במה שנאמר עד כה שאי אפשר להבין את הערך של הכרת הטוב הקיומית (שאינו מוכוונת למיטיב או מעניק מסויים) במונחים של "תוצאותיה". הכרת תודה היא גם מכוונת לטוב שהיא מטפחת, מכוננת את מה שכינינו כאן 'תחושת שפע' או את מה שסולומון הגדיר מצב של 'פתיחות' ושל כל דבר אחר שיכול להיחשב כערך, כבעל-ערך, רוחני או אחר.