תפריט
הרב אשרוב שאותו אני אוהב, ותמיד מוכן להקשיב לו, אומר שצריך להבחין בין הכרת הטוב והכרת הרע, ושואל מה חשוב יותר לפתח את כוח הכרת התודה לעומקה או חוש הבנת הרע?
יש לו אבחנות דקות שפוגעות "בול". הרב אשרוב אומר שכאשר אדם מובל באמבולנס עם התקף לב, לא צריך סדנאות או שכנוע (ובטח לא אברמסון) כדי להפסיק לעשן. באותו רגע הוא מפסיק לעשן ולא שב להרגל הנוראי הזה. הכרתי אותו כאשר הנחה ב"מרכז מודעות", ונרתמתי מיידית לתורתו על בריאות הגוף, והסבריו על תזונה והשפעת הנפש על בסיס תזונה שלנו.
והנה הרב אשרוב משתף על דברי בעל הסולם, כאשר הוא מציין כי מי שיש לו מדרגה גבוהה יותר של רוחניות ו"הוא גבוה בסולם הרוחניות יש לו חוש "הכרת הרע" מפותח יותר מאשר זה בעל דרגה רוחנית נמוכה יותר" . רגע..רגע.. האם יכול להיות שמישהו בעל עומק רוחני גבוה יותר, רואה יותר רע בעצמו, ולא להפך? האם זה לא צריך להיות ההוא שנמצא בשפל המדרגה שיראה זאת יותר?.
לא ולא עונה-משיב הרב אשלג "בעל-הסולם". ומבהיר.
יש בו בתוך האדם מערכת מובנית של פליטת רעלים – פליטת הרע – הוצאת הרע לחוץ.
ובמה זה תלוי? התשובה: בגוף
הכול תלוי במערכת החיסונית של הגוף. מערכת החיסון מזהה אנטיגן (ומהו אנטיגן?), שהוא למעשה חלבון עם ברקוד שונה מאלו של אחד החלבונים בגוף – והיא מייד הולכת, ומשכפלת חלבון ש"אוכל אותו" ומוציא אותו החוצה. התנאי לכך – זיהוי. משמע במילים אחרות התנאי שמערכת החיסון, והאנטיגן (ידידנו מתקופת הקורונה) תזהה את הרעלים ותוציא אותם זה בראש ובראשונה – יכולת זיהוי. אם המערכת החיסונית אינה מזהה טוב או אינה מזהה כלל אז לא תהיה התמודדות עם המצב, וזה אף יחמיר. שורה תחתונה – נדרש שהמערכת החיסונית שלנו ת-ז-ה-ה את "האוייב" אואז תילחם ותפלוט אותו מייד.
לסיכום ביניים: בכל מערכת בריאה בטבע (משמע מערכת היצורים הברואים, אשר הינה בריאה ותקינה), יש פליטת "הרע", ופליטה זו תלויה בראש ובראשונה בחוש הכרת הרע (וראשית זיהויו).
ואיך זה נראה אצלנו "אחד האדם"?
כמה שאדם לכאורה יותר נמוך בדרגה הרוחנית כך יש בו תכונות שהוא אינו מזהה בעצמו כשליליות. הוא לא מרגיש שהן "לא בסדר". ניקח איש עסקים שמניע תהליכים, ועשוי לספר סיפורים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם המציאות והם אף שקרים, או פוליטיקאי לטובת עבודתו יעשה פעולות וינקוט במעשים אשר יש בהם אולי אובדן ערכים ואף ציוניות ולא יחשוב כי רע הדבר או פוגע וכך זה צריך להיות. אז המערכת של אותו אדם לא מזהה, מטבע הדברים, את הרע ואינה פולטת אותו. אבל ברגע שהאדם מזהה לדוגמא שקנאה ובטח צרות עין היא שלילית, הוא צריך ואולי אך חייב להוציא אותה מחייו.
אבל אין זה מספיק. זיהוי הוא השלב האחד ואינו די. חוש, יש לחוות, לחוש שהקנאה הורסת את החיים ופוגעת ביומיום או שלשון הרע מפריעה בזוגיות, ביחסים עם חברים, במקום העבודה וכן הלאה ויש לגרשה. ברגע שהיחיד חש את את זה, אף אחד לא צריך להרצות לו על החסרונות והוא מרחיק מעצמו נוהג זה ונפטר ממי שבסביבתו נוהג כך ואם נכפה עליו (לדוגמא בעבודה לשמוע זאת) הרי שיתעלם מ"הרע".
אז עד שאדם לא מגיע לחוש הכרת הרע – הוא לא יפלוט אותה, את הקנאה החוצה. במילים דומות, כל עוד שהוא "י בשלום" עם הרע, הקנאה, צרות עין, לשון הרע הרי שלא זיהה פעם אחת ולא חש לעומקה נזקה. ישנם כאלו שבעבודה רוחנית יאמרו "זה אני" או "אני מקבל את זה, זה מי שאני" ו/או "אני חי בטוב עם זה", וזה לא מקום להתרומם ממנו. האימון היומי של הכרת תודה מחייב והאימון הרוחני בשגרה מחייב לזהות (בשכל) אך גם לחוש (בגוף ובנפש) וברגע שזיהה זאת היחיד, שזה רע בתוך הלב, באמת! הרי שמתחילה עבודת הפליטה והניקיון.
