תפריט
וואלה, כל מה שהוא הבטיח – ימינה או שמאלה, קרה. אשכרה.
"הוא" זה אבי (או בנש או "אביה" שזה קיצור של אבי ושל צביה), בקיצור המורה. ומה שאבי הבטיח זה שהמפגש עם שיבוגי הוא אחר. וזו הזדמנות. ותבואו. ניסה להסביר קצת, נתן דוגמאות. לא ממש הבנתי. אבל, הנה אני בגירסת 2.0 שלי, אני משתדל להגיד "כן" בדיוק כל פעם שסקפטיות או מקבץ ציניות מתעורר בי. אז באתי.
הבית של המורים כפי שהם קראו לזה, אכן "בול בפוני".
באתי לחוש, להריח, לעשות סיבוב. היו הרבה (מאוד) אנשים מחייכים, ספירת מלאי של המון נעלים וכפכפים, רעש, המולה, ארוחת בוקר טובה, ילדים משחקים. יושב מקשיב, שומע רסיסי סיפורי חיים של מי שאני מכיר. אכן מייד זה הופך בית שדי מהר, גם אם אתה לא רשום עליו בטאבו, מרגיש נוח.
"בוא, בוא" מורה לי המורה "בוא עכשיו, אני רוצה להכיר לך את שיבוג'י" בעודי יושב על הספה, מדבר עם נעמי.
למה התרגשתי?. אבי שיתף שלפעמים שיבוג’י – שרי שיוו שנקאר טריפאטי – המורה של כולם כאן, מבית מדרשו של אודי בילו – האיש שחולק את הידע של המורים שלפניו, יש לו לפעמים יציאות. לפעמים אומר משהו, ומי שלא מכיר אותו עשוי אולי להיות מופתע, מהידע, מהישירות, מחוסר ההקשר לכאורה. הוא, שיבוג'י רואה משהו שאנחנו לא רואים בהכרח, ולפעמים אומר זאת בהתאם – אבל בדרך כלל הוא ממש נחמד ולבבי ומקבל בסבר לב.
"שיבוג'י" אני שומע את אבי לידי, עומד בכניסת הבית, נמוך קומה, חיוך מלא, רזה מוקף אוהבים. "תכיר זה פיני, הוא תלמיד שלי".
?Pini, are you ready
"פיני, האם אתה מוכן?" הוא שואל אותי.
ככה בלי הרבה הקדמות מבט ישיר, מלא שמחת חיים.
מהההה? למה הוא מתכוון…מה הוא רוצה ממני? מוכן למה?
רגע רגע… יש לו חיוך שובבי בטירוף.
צריך להיזהר אומרת מכונת המחשבות שלי, שאני לא אעשה פדיחה.
טוב פיני תענה באופן בנאלי ותגיד נולדתי מוכן…
לא לא לא! פיני תהיה אוטנטי..אל תחרטט. תגיד מה שמדוייק לך להגיד. ככה חולפות "מילי-מחשבות" אצלי.
"יש לי עוד דרך לעשות" עניתי לשיבוג'י, ואז הוא התחיל לדבר ולא הבנתי מילה אחת ממה שהוא אמר באנגלית המצוחצחת שלו, ספוגה במבטא הודי לפי הפרוטוקול המחמיר. אמרתי לו שיש לי "עוד דרך ללמוד לדבר פחות" והוא הבטיח לי בנדיבות שלא אדאג כי כמה שאני מדבר הרבה, הוא לפחות בעשרה אחוז יותר. ואני לא זוכר מה הבנתי – משהו כמו בעניין של "להיות אני" ולהיות בחופש. המשך יבוא.
כשהלכה נעמי, הסתובבתי בעודי בודק דרכי מילוט החוצה. מסביב ממשיכים חיבורים עם חיבוקים. להיות באותו בית ספר (הצליל הפנימי) של גדולים לאורך שנים מייצר בונדינג קצת כמו בתיכון או בצבא.
"טוב די. תרמתי את השעה להתחדשות בחיי. קדימה חזרה לעבודה". ופניתי לעבור דרך סלון הבית. לראות קצת לחוש.
"פיני" הוא קורא פתאום.
יושב עם אנשים מסביב לשולחן סלון, שולחן נמוך כזה של פולניות שהורישו בית לילדים. "בוא, בוא שב" הוא אומר לי בעברית רצוצה. הוא זה שיבוג'י, שישוב על הרצפה (ואני מייד שואל, למען השם איך הוא זוכר את השם שלי?).
"שב..שב" אומר ומתופף על הרצפה, ואני קורס לידו.
הוא די מצחיק, שואל אותי ברוחב-לב אם אכלתי, ומוודא שוב שטעמתי ונהניתי. ואז הוא ממשיך לשוחח, ברקע אורחים ורעש דיבורים. וכולי איתו… קשוח לעקוב אחר המילים בהינדו-אנגלית. הוא דיבר על "הם", ועל שלא לכל דבר יש משמעות. ואמר משהו על ספונטניות. או לפחות הזכיר את המילה הזו. הוא דיבר אליי ואני לקחתי את מה שלקחתי : "האם אתה מוכן? לא לכל דבר יש משמעות, לקחת את החיים בקלות. ספונטניות".
הבנתי שאני צריך קפה. התיישבתי בצד.
שמש בהירה. צופה. רעש של ילדים לידי, שמחה. זוג ילדות שהקטנה בינהן מבקשת מהחבורה שמשחקת: "אפשר גם לשחק איתכם יחד?". כמה קל , כמה טבעי.
אנשים ברקע משוחחים. השיפוטיות והשיחות הפנימיות שלי מורידות ווליום.
רגע רגע יכול שהרוגע הזה, ההתרגשות, יכול להיות שזה ממנו? מה זה אומר שהוא זכר את השם שלי וקרא לי? זה לא אומר כלום פיני. לא לכל דבר יש משמעות. "שחרר, תנשום. תהנה. חוויה".
עוד קפה. נועה המורה הראשונה שלי והביתה.
מה שעלה לי בראש זו מילה אחת. playful. האיש הזה הוא כולו playful
במילון וובסטר הוא מופיע כ"playful, fond of games and amusement; lighthearted" חובב משחקים והשתעשעות, עליז. ובעברית גם שׁוֹבָב, שׁוֹבְבָנִי; עַלִּיז, צוֹהֵל, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וזה בעצם שיבוג'י. האיש הוא מלא חיים.
בשישי האחרון, קיבלתי עוד מתנה ואני מתמלל את הדברים כפשוטם כפי ששיתף בחצי השעה הראשונה את הנוכחים, וזה דיבר אליי.
"תפסיק להאשים את עצמי (self).
מה שלא בסדר זה חלק מהתהליך. ומה שנכון זה גם חלק מהתהליך זה.
זה לא שאנחנו או שמישהו או משהו כופה עליך
זה תלוי בך.
הכל מוגדר מראש ומוכן
זה הייעוד. זה הגורל.
זה עשוי להעלות הרבה שאלות.
אין לי את הידע או התשובה המלאה,
פיני שאן תודה רבה.
אז הדברים הם כך. אני מבקש ממך, ממכם בענווה, שתזכרו שאתם הנציגים של העליון.
אנחנו נולדים, ואנחנו עוד נעשה כמה סיבובים שוב ושוב.
זו הבקשה שלו. והוא העליון כל הזמן מייצר תהליכים ומטהר אותם באהבה. תהליכים שמחזירים את שיווי המשקל. וכך נדמה לנו שיש מקרים של אסונות, סופות ציקלון אך זו בעצם הדרך שלו לייצר את שיווי המשקל".
עד כאן.
אני מכיר תודה על הדרך והלימוד ועל סימני השאלה, והפליאה ל"מדוע הוא קרא בשם שלי". אני עדיין נע ונד בין האם יש משמעות לזה שהוא קרה בשמי כאשר דיבר על להיות מוכן או לאו. משיל את פירות הבורות מהעץ שלי.
