הכרת תודה במקום העבודה – המדשן הארגוני הלאומי

הייתי רוצה לחשוב על מקומות העבודה שלנו כקרקע, כאדמה. האדמה הזו יכולה להיות עשירה ופוריה, מזינה ובריאה, כזו שיש בה לכלכל את עצמה.  מי מאיתנו לא מקווה שמקום העבודה שלנו יהיה קרקע פוריה שכזו. אבל אנחנו יודעים שזה יכול להיות גם ההפך. ויש והקרקע היא דלה, אינה פוריה, אדמת בור, דלה ולא מזינה.

במקומות העבודה שלנו, אנו נוהגים להכשיר ערכים ארגוניים, אך לא רק את אלה. עבורי התחשבות, הערכה, חמלה, הבנת הזולת, הקשבה הם כולם הדשנים שעליהן מתבססת החברה, דשנים מזינים אותם אנו מוסיפים לקרקע הארגונית להעשיר את האדמה, להחיות אותה ולהאירה. כך שחיי השוכנים בה, האנשים במקומות העבודה שלנו, זוכים לאותה אנרגיה של קרקע מניבה וחיובית. תשתית ארגונית מדושנת הערכים ותכונות עמוקות אלו, ולא רק מדושנת עונג מהישגים מקצועיים-כלכליים, יש לה סיכוי גבוה יותר משמעותית, לאפשר לנו להיות ה"אנחנו"הטובים ביותר, ה"אנחנו" השלמים ביותר – אישית ומקצועית.

זה מה שאני מאמין במלוא מרצי ומחשבתי, וזו התשוקה שלי, להביא את זה לארגונים וחברות עימן אני עובד.

מכול אבות המזון, עדיין לא העמקנו בהכרת התודה, זו אשר לדעתי הינה חומר המזון המפרה ביותר, החשוב ביותר בארגון. הכרת תודה היא חומר הדשן הגרעיני, חשוב לעשייה החברתית והאנושית. זה אשר מעניק חיים לחברים בארגון, ומעודד מחוברות (Engagment) ארגונית וצוותית.

אז מדוע? מדוע זה נראה אחרת?

מדוע במחקר שנערך לפני מספר שנים במכון גון טמפלטון, מהשנים האחרונות בארה"ב, שנערך בקרב 2,000 עובדים, שאנשים ייטו להביע פחות הכרת תודה במקומות העבודה שלהן מאשר בחיים היומיומיים (שמחוץ לעבודה). מי מאיתנו, שהוא בר-מזל ועובד, ערים לכך, אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן מעתותינו בשירות העבודה, במשרד או במקום העבןדה בשטח או במפעל.

לדעת שרוב האנשים, לא חווים הכרת תודה, במשך "כל אותו זמן", בעודנו בעבודה, זה..איך לומר..די ביש מזל ואולי אפילו עצוב משהו..שהסטטיסטיקה שרוב מוחץ של עובדים, טוען שהוא חווה זאת מעט מידי או כלל לא חווה את התודה הבסיסית, שלא לומר הכרת תודה עמוקה – במקום העבודה מקולגות, מנהלים והארגון בכלל.

המיתאם הגבוה ביותר, מתקשר ליחס של העובד עם המנהל הישיר וההנהלה בכלל. מחקרים רבים, מחזקים את הקשר בין שביעות רצון, איכות העבודה והמחוברות לארגון בהתבסס על הניהול הישיר, זהו מפתח משמעותי, ראשי לחווית הכרת התודה והחוויה הכללית בעבודה. ואם את או אתה "שם" כנראה ש"התברכת" להיות פחות חיוני, פחות מלא-ליים ואנרגטי, ופחות מוזן מטובת הארגון.

הכרת תודה במקום העבודה – המדשן הארגוני הלאומי

אז איך אנו מתחילים לטפל את יסוד המזון החשוב הזה של הכרת תודה כדי להעשיר את קרקע העבודה, ויחד עם דשנים אחרים מאפשרים לעובדים שלנו "לפרוח"?

רגע לפני, כדאי לעמוד על איכות הביטוי האמריקאי No-Brainer שמשמעה בעולם העסקי, החלטה או בחירה קלה שקל לעשות, או שדורשת מעט מאוד מחשבה. אוי בתרגום חופשי משהו כמו "לא סיפור גדול" או "לא יום לימודים ארוך". האתגר עם דישון מתמיד בעזרת הכרת תודה, שזה נראה, ואפילו אולי נכון, שאנו מקיימים את כללי הטקס של "תודה". הסיפור בהכרת תודה בארגון, מבוסס על העומק, הערנות וההתמדה בתרגולות, ממקום של הערכה והבנה ולא "רק לשם הפרוטוקול" והנימוס המתחייב.

פכים קטנים בניהול – אופציה אחת היא להיות הסופרוייזר שמשאיר כמה מילים, של הערכה והכרת תודה, לא רק במקומות שבהם העובד מצליח ועשה גדולות ונצורות: "קשה – זאת אומרת אפשר" מנסה, נופל, מנסה מצליח. כל הכבוד על ההשקעה, מעריך זאת ומודה לך על המאמץ." הוא אחד מאותם פכים קטנים שאחד המנהלים שעבדתי עימו נהג להשאיר לעובדיו. במקרה הזה, אותו מנהל, אחראי על קליטתו של איש צוות חדש, חש שאותו עובד, מאבד מאותה תשוקה או אולי אמונה פנימית. העובד – נרגש ומתרשם – השאיר את הפתקית שעל מסך המחשב כמה שבועות עד שהעבירה אחר כבוד ללוח המודעות באופן-ספייס שלו. עברו מאז כמה שנים. והפתק במקומו הוא.

מכיוון – שלא רק המחקרים אומרים לנו – גם בבטן אנו יודעים שיחסי מנהל-כפיף והאופן בו אנו מנחים ומלווים את העובד הם קריטיים, משפיעים ומחיים את העובד תחתינו, "תרגולות" קטנות דגומת זו עושות הבדל משמעותי בחיי היומיום במקום העבודה. לא כל שכן, הכרת התודה, באה למקום של הערכה בדיוק במקום שבו העובד לא צלח, גם אם זמנית. והמנהל, העצים וחיזק את התודה על העשייה ולא על התוצאה.

עיני הנץ – הבוס רואה הכול, ההנהלה יודעת (כמעט הכול), בעיקר כאשר הצרות באות. "אנא תודאי שאריאל והבחור שלו מהצוות, דוד, יהיה כאן בשעה 17. שידייקו". זו הייתה הבקשה ל דורון, מנכ"ל בחברה בת מאות עובדים. בשעה חמש בדיוק נפתחה הדלת, אריאל מנהל השירות ודוד מנהל צוות רואים מולם את דורון המנכ"ל, אליו זומנו, מחייך מורה בידו "תיכנסו..תיכנסו..", על השולחן חיכה בקבוק ושלוש כוסות. "דוד, לא יכולתי להתעלם מההשקעה ששמת על מדריך ללקוח הישראלי שבנית, אריאל אני מודה לך שאתה מטפח איש מקצוע אמביציוזי כזה. שאפו לשניכם". והוא המשיך: "מה שאהבתי יותר מכול זו העובדה שלא ביקשו ממך, וגם לא ביקשת תחגמול על-כך, פשוט ראית צורך ושמת חתיכת השקעה. תודה לך!".
מוסד רביעי בחמש הפך למסלול הוורדים הארגוני, הרחק מהסיוט על הויה-דלרוזה שממנה חששו השניים. לא ניתנו פרסים, גם לא בונוסים אלא טפיחה רוחנית ומילים חמות של המנכ"ל, שדולה "פעם ב" סיפור שריגש אותו, עובדת שדאגה לקשישה שנפגעה כלכלית מגניבה ולא יכלה לשלם, עליזה, מזכירת המערך הלוגיסטי שפשוט נמצאת בארגון 20 שנה (עדיין לא פורשת) ופשוט זכתה למילים חמות של הערכה על עצם היותה מישהי שמשמרת את רוח החברה, למרות שגדלה.

בכוונה מלאה – כן, כן אני גם אומר תודה לעובדים אבל שלא ירימו את הראש ושזה לא יהפוך להרגל. האם כך? חוששים מלחטוף בראש, לעיתים נשאל על-ידי מנהלים האם זה לא יקבלו תוצאה לא רצויה מיתר-ההשקעה במזון הכרת התודה. בין אם על-ידי פתק או גלויות דיגיטליות שהוכנו בארגון גלובלי או בשיחה פ"ע שבועית ולא רק בשיחות הערכה של סופשנה, הסיפור הוא הכוונה, עומק ההערכה והכרת התודה. כאשר אנו מכירים תודה לעובד (במקרה זה) הוא חש וחווה את מי שהוא, מפני שזה עומד בקו אחד עם תחושת משמעות ותרומה שלו לסביבה, לצוות ולך כמנהל.

 האם תמיד יש על מה להכיר תודה (בגלויה או מלל במפגש חצי פורמלי וכו')? בהחלט. זה לא הופך את כל עשייתו של העבודה למקודשת אבל גם בתוך המסגרת הרחבה, לעובד יש השפעה ותרומה ונוכחות שעליה יש להכיר, בטובה וטיבה. הכרת תודה אמיתית, אוטנטית שכזו יכולה לשמש גם בסיס לשיחה עמוקה יותר שעוסקת בנקודות לשיפור ולא רק חוזקות לשימור ולהערכה. ובסיס ממנו ניתן לצאת קדימה.

תובנות, תובנות תובנות – אין הכוונה להשראה, או הברקות אלא לתהליך שגור של תחקיר ולמידה ממקום של חוזקות. הביטוי של דה-בריף אומר מה התובנה שאשפר לקחת ובתוכה, יש להקפיד על ההכרה בטוב שנעשה. לדוגמא, בתחילת כל ישיבה שבועית ניתן להכיר בהצלחה של מאן-דהוא. "טל" אומר מנהל המכירות "אני רוצה להתחיל איתך". הדריכות גדלה גם את החבר'ה יודעים שהכיוון הוא חיובי "אני רוצה לומר לך תודה על העשייה שלך במרכז הרפואי הדסה, עשית שם מהלך ארוך, ציפינו ליותר ועדיין מה שנעשה שם הוא משהו מאוד רציני שיניב לנו עוד הרבה פירות ובעיקר הוכחת, מה זה לא לוותר ועל כך אני מודה לך אישית, על העשייה ועל השיעור…האם תוכל לשתף אותנו מה היו לדעתך הפרמטרים או הדברים שעשית שעזרו לך?".

אז אם הצמחים הטובים פורחים, מערכת ההשקיה מזינה והמזיקים נסים כאשר הכרת תודה בסביבה, מדוע השימוש בתודה העמוקה פחות בתודעה ולמה הכרת תודה, בעיקר בארגונים נמדדת במאזניים לעיתים (ניתן לקרוא עוד ב"ארגונים מכירי תודה").

 אז אמרנו…לא שורף שעות ולא מבעיר את המוח (ע"ע לעיל No Brainer) ויחד עם זאת…הכרת תודה מבוססת על פליאה, סקרנות והסכמה להכיר בטוב…גם אם לא הכול מושלם, וזה לוקח מאיתנו משהו (מאמץ). אמרנו: "הסיפור בהכרת תודה בארגון, מבוסס על העומק, הערנות וההתמדה בתרגולות, ממקום של הערכה והבנה ולא "רק לשם הפרוטוקול" והנימוס המתחייב".