הכרת תודה - שום דבר לא מחוייב המציאות (1)

הכרת הטוב – שום דבר לא מחוייב המציאות

האם אומרים הכרת תודה, הכרת הטוב או הכרת הטובה

העיניים שמביטות על מסך המחשב, משקפי הקריאה שיש לי בכמה צבעים, המזגן בחדר, הכוס שעל השולחן.

הקונספט הזה שחוק למדי: דבר אינו מחוייב המציאות…

מה בכל אופן מונע מאיתנו לחיות שאם יש לי את זה ברגע זה, זה לא אומר שיהיה לי את זה מחר; ואם יהיה לי את זה מחר, זה ממש לא אומר שזה יהיה כאן תמיד.

יש על מה להודות (המשקפיים) ולמי להודות (על שהם כאן! זמינות וזולות כיום) ועל הקיים (שאני רואה איתן) -ולחיות באמת, ששום דבר הוא לא מחוייב המציאות.

אז הקונספט ברור. ומוסכם. ויחד עם זאת, לעשות את "זה" בשוטף, זה כמו להחזיק ביד מברג שומני, לנסות להבריג איתו, לסובב את המברג שעה שהוא שהידית מחליקה מהיד. כמעט חסר סיכוי; כמו סבון רטוב שלעולם קופץ מידינו. אז עדיף לקנות בסבון נוזלי בבקבוק, אם כבר.

תוצאת תמונה עבור מגיע לי

מתוך אתר הבלוג "הפולנייה"  (ולמען כל אחד ואחת שאצלם הכרת הטוב באמת לא מחויבת המציאות)

האם יש דרך אחרת להשגה של ראייה עמוקה יותר לדרך-חיים ש"שום דבר הוא לא מחויב המציאות" (או "מגיע לי" או "אני צריך לקבל").

  • הכלל הראשון – לחיות איזו מציאות
  • הכלל הראשון הוא לחיות איזו מציאות, שלא חייבים לי שום דבר, וכל דבר שנותנים לי או יש לי או לסביבה, זו מתנה. מתנת חינם
  • הכלל השני – לפתוח את העיניים
    העבודה העיקרית, הנקודה שאליה כדאי לכוון, זה לפתוח את העיניים ולשאול את עצמי: האם יש טובות שאני מקבל? מה הן כמה מהטובות שאני מקבל?

לחות כך זו נקודה לא בהכרח קלה להיות בה, ומאידך, לא להיות במקום הזה, אולי אף לא קשה יותר.

הכרת הטוב – בין הודיה והערכה לבין שחיתות

מדוע זה קשה יותר? למה זה כל כך חמקמק לנהל אורח חיים ש"שום דבר אינו מחוייב המציאות" בהכרח.
כאשר היחיד לא עושה את זה, הוא הופך למושחת. הכוונה, לא מושחת דוגמת שחיתות ציבורית לה אנו עדים, ולא מלשון גנב, או פורץ או מתעלל.

אדם מושחת במילים אחרות זה שאדם שלא מודה, שאינו מעריך דבר, לא מעריך את אשתו, לא מעריך את שנעשה סביבו, לא מעריך לא שירותי העירייה, שאינו רואה את טובת החברה בה הוא עובד, למענו, זה אדם בחיסרון.

חסר לו לראות את ההטבה שהוא מקבל, את הזכויות היומיומיות, מכול הסובב אותו. ברגע שלא לקחתי על עצמי את התזמון הזה, להתעלות על היומיום, על מה שחסר, או מה לא טוב, או מה מגיע או לא מגיע לי, אני מפספס את הקירבה לאחר, הקרבה בין אדם לאדם, אדם לסביבתו, לטבע, לאלוהיו.

מה עשיתי זה מגיע לי? עולם של מאזנים

בעולם שלנו יש פלוס או מינוס. רווח והפסד. עלייה וירידה. ברגע שאינני פועל לראות את ההטבות, וגם בתוך הקשיים את ההזדמנות לראות את "הדברים הטובים", אני יוצר לעצמי חיסרון. נוצר לי חיסרון בנפש, והמחסור הזה ודאי אינו פועל לטובתנו, אלא מגביר טינה, מרמור, תרעומת, ציניות, ואילו הכוח הזה, אם אנצל את הראייה ש"לחיות איזו מציאות, שלא חייבים לי שום דבר, וכל דבר שנותנים לי או יש לי או לסביבה, זו מתנה. מתנת חינם" הרי שהאנרגיה הזו יכולה לפתוח בפני הנוהג בה, פתחים רבים.

מתוך הכרת הטוב, ערוץ הידברות: "הכרת טובה" – הרב יצחק פנגר
האם אומרים הכרת תודה, הכרת הטוב או הכרת הטובה
הכרת תודהhttps://www.hidabroot.org/video/61705

עוד בנושא...

מה ההבדל בין הכרת הטוב לאנשים להכרת תודה לאלוהים (ואיפה נכנסת הכרת תודה רוחנית)?
זה הולך להיות מעניין. אני עוסק הרבה בהכרת תודה אזרחית-חילונית ונשאלת השאלה איפה נכנסת הרוחניות, ומה ההבדל בין הכרת הטוב לאנשים להכרת תודה לאלוהים? שלושה...
מהי הכרת תודה? כפיות טובה מספקת את התשובה (חלק ראשון)
העיסוק של ימינו ב"הכרת תודה" מתעלם במידה רבה מההיפך שלה – להיות כפוי טובה. כתוצאה מכך, הכרת תודה כבר אינה ניתנת להפרדה ממבנים כגון הערכה...
המורשת המרגשת של תרגול התודה של דייוויד סטיינדל-ראסט
דייוויד שטיינדל-ראסט, דמות ידועה בתנועה העולמית לשיטות הכרת תודה, דגל זמן רב בכוח הטרנספורמטיבי של טיפוח הכרת תודה בחיי היומיום. מסעו, שחצה את תחומי המסורת...