הפחד הוא פשוט בגלל שאתה, את או אני לא מוכנים לחיות עם החיים.
אנו חיים בתודעה. אנו חיים במחשבות.
הפחד שלך הוא תמיד על "מה יקרה?" מה הדבר הבא שיקרה?", זאת אומרת שהפחד שלך הוא תמיד על מה שאינו מתקיים. אם הפחד שלך הוא על ה"לא קיים", הפחד שלך הוא מאה אחוז דימיוני.
למעשה אם הינך סובל ממשהו בלתי מציאותי, מהלא קיים…אנו קוראים לזה "חוסר שפיות".
אז למעשה אנשים נמצאים ברמות חברתיות שונות של אי-שפיות, אבל אם אתה חרד או סובל ממשהו שאינו קיים, זה נחשב לאיזו רמה של אי-שפיות…הלא כן?
אנשים תמיד סובלים, או ממה שקרה אתמול או מה שעשוי לקרות מחר, אז הסבל שלך הוא תמיד על "זה" שאינו במציאות, וזה בגלל שאתה לא מושרש במציאות, אתה לא נטוע במציאות, אתה תמיד מושרש במיינד שלך, בתודעה, במחשבות שלך.
ההתודעה שלנו, המחשבות, חלק מהם זכרון חלק מהם דימיון. שניהם באיזה אופן הם דימיון, שכן שניהם לא מתקיימים במציאות עכשיו, ברגע זה.
אז אתה אבוד בדימיונך, זה הבסיס של הפחד שלך. אתה אבוד בדמיון שלך.
המשפט שלך היכה בי. הולך איתי כל יום בימים באחרונים "היה טוב ולא ידענו כמה..". שלחתי לילדים, לליאת. ביקשתי שיעצרו דקה. 4 חודשים אחורה בזמן, שנסענו דרומה,...
מה ההבדל בין הכרת הטוב לאנשים להכרת תודה לאלוהים (ואיפה נכנסת הכרת תודה רוחנית)?
זה הולך להיות מעניין. אני עוסק הרבה בהכרת תודה אזרחית-חילונית ונשאלת השאלה איפה נכנסת הרוחניות, ומה ההבדל בין הכרת הטוב לאנשים להכרת תודה לאלוהים? שלושה...