חלק מלשנות את המוח – חלק מלשנות את חיינו. הדרך הרגילה כך אומרת אסתר היקס, היא שאנחנו בונים את העתיד במחשבה, ובודקים ומחכים ומודדים שהוא יקרה, והפלא ופלא המדידה, ציפייה הזו היא בדיוק מה שמונע מאיתנו או עשוי למנוע שהעתיד הזה יקרה. אוקי..אז נניח שאנו מסכימים, הרי אנחנו יודעים באינסטינקט שהכי נכון זה להיות מישהו שמכוון ורוצה אבל משחרר באותה מידה..שזורם..אז מה עושים במקום "הציפייה". במקום הציפייה, זה פשוט להעריך ולהכיר תודה, להכיר תודה על מה שיש (בהווה), על מה שכבר קרה בעבר, וכן..להכיר תודה למה שהולך לקרות בין אם יקרה או לא יקרה, כאילו קורה.
 |
מפעל המים, כפר הדר, הוד השרון. אי של שפיות |
אני מכיר תודה לסתיו חורף המוזר הזה, לחום שמסביב, לירוק שטרם הגיע, למחזור החיים של יובש, חום, רטוב ירוק, פורח. למחשבות שמדשנות את חיינו, לגשם של תמונות ואירועים מסביב
אני מכיר לכוח הפנימי, לאנרגיה, לשמחת חיים, ללאות. לקום כל בוקר, עם דאגות או שמחות או טרדות ולהפוך את מחשבותינו ולראות אותן, למעגל חברתי שאנחנו רואים או לא רואים מסביבנו, חברים ועובדי עירייה, מורים ושכנים לשלום.לכוח להפוך קושי לקבלה, דאגה לפעולה.
תודה למורים, לגורואים, למסטרים, לחכמים. לאחרים.