מחזוריות של תלונה והכרת תודה Take 30 (ואחרון בסדרה)

בהכרת תודה ישנן כמה דרכים. אפשר ללכת מהכללי לפרטי, ליחיד, לאישי. בפרטי, במפורט, יש עוד כוח, זה לא יותר טוב או פחות טוב. זו פשוט הנגשה לכוח, ואני מכיר תודה על הכרת התודה לאנקדוטות של החיים. יש משהו שמחבר בין הכללי לפרטי, בין הרחב לאישי, וזוהי ההזדמנות להסתכל על החיים, על החיים כמו למשוך קו מלפני 70 שנה, שאותו אחד, אבא שלי היה תחת דיכוי, שליטה, הפגזות, רצח, כפסע בינו לבין המוות, במחנות, בצעידה, ברכבות, מוות ששורר מסביב, ואז קמה מדינת ישראל, ואז יש את רואנדה, ויש את חאלב, ויש את סודן, וכאילו שום דבר לא השתנה. העולם שותק. העולם שותק.  העולם שותק. גם אנחנו. גם אני.

הכרת תודה

האם זה להתלונן? זה לא להתלונן, אז לפחות להכיר תודה. לגדולה שביומיום שלנו, לגדולה שאנחנו חיים במקום המשוגע הזה, במקום כל כך בטוח, על זה שהחיים הם כל כך שבירים, מי במכונית, ומי בטביעה, ומי בטיול, ומי רשלנות רפואית, ומי במחלה, במאבק ומי במיתת נשיקה. החיים כל כך שבירים.

כשמתעלים מעל היומיום, אפשר לראות כמה הכול יפה כאן מסביב, כמה הכול מואר, או לפחות הרוב, ואם סוכמים, רואים שהתאורה חזקה.

רטוב ועוד פורח, ובמחזוריות שלו מתקיים, וחי ונושם.

ומכיר תודה?