הכרת תודה היא בחירה, בחירה בין להפנות את המבט למקום של הערכה, למה שקיים כ"טוב", וגם ככלי שהוא הזדמנות להכיר במה טוב לאותם הדברים שהולכים "קשה" או לא כמו שתכננתי.
הבוקר, הכרת התודה מוקדשת ליפן. למקדש בקיוטו. עיר אלף המקדשים.
יום ראשון בצהריים, עשרות עומדים בתור, מימין עומד כמעין איגלו מכוסה בנייר. המסורת בקיוטו, אחת מיני רבות, היא לרשום את כל הדברים הטובים, הברכות, החלומות הרצונות על הנייר, לעבור בתוך גומחת איגלו הנייר, להשאיר שם מאחור בצד השני את כל הדאגות, אי הצלחות, כשלונות, כאבים, תלונות, ובחזרה לתלול את אותו מכתב של תקוות ומעשים לעתיד לבוא.
בהכרת תודה יש בחירה בין להתמקד באמירה במחשבה בהודיה, בהתגברות על מחשבה לא מעצימה, בקבלה. בהערכה. במקום להתמקד בטבעיות במה שאנחנו כולנו טובים, במרמור קטן אולי תלונה או תרעומת, או לפחות מידה של ציניות זעירה. זה בינארי.
אם אתה בקדימה של הר הבקשות, אתה לא באחורה שלו. אם אני בהכרת תודה, אני לא במירמור ותלונה. זה או זה או זה.
|
הכרת תודה, קיוטו, יפן |