"רובנו חושבים שאנחנו יודעים מה יגרום לנו אושר וכי הבעיה היחידה שלנו היא להשיג" אותה אומר פרופסור דן גילברט, אבל מחקרים בפסיכולוגיה, כלכלה התנהגותית, ומדעי המוח הקוגניטיביים מראה כי אנשים אינם טובים מאוד בלנבא מה יעשה אותם מאושרים, כמה מאושרים זה יגרום להם, וכמה זמן שהאושר תימשך. אחת סיבות לכך הן כי התרבות שלנו דואגת לספק לנו את ערכות המיתוס כחכמה נדרשת לאושר. "האמהות שלנו צדקו לגבי כמה דברים וטעו לגבי אחרים, והמדע מתחיל לחשוף את המקורות האמיתיים של אושר אנושי. החלק השני
מי יהיה חסר הלב שיעז לומר שילדים לא מסבים להוריהם יותר אושר, מי מוכן לומר זאת במצח נחושה אל מול חיוכו המתוק של ילד. כך קופץ פרופ' גילברט למים הקפואים של חוסר הפופולריות.
אז ללא ספק לנתונים יש מה לומר לנו, ומה שהמידע אומר לנו זה שאנשים ללא ילדים הם לא מאושרים כמו אנשים עם ילדים. למעשה הם מאושרים יותר. אנשים למעשה שילדיהם גרים איתם, יהיו
עכשיו יכול להיות שיש לזה כמה כיוונים של תולדה. אולי אנשים לא מאושרים עושים ילדים, אולי הם נוסעים בעולם ונהנים מהחיים בעודם בחיים, המחקרים כאן מתקשים ויחד עם זאת הנתונים ברורים ביותר.
לנשים לאחר לידץ ילדם הראשון, יש תקופת חסד נוספת אבל שני בני הזוג מדווחים על ירידה באושר לאחר לידת הילד הבכור. ובאופן מהימן נותר באותה רמה זמן רב. פרופ' דניאל כהנמן חקר ומצא כי נשים שנשאלו על מידת אושרן בעת ביצוע פעילויות שונות. נשים בהחלט מאושרות שהן עם חברותיהן, הן מאושרות שהן אוכלות, הן לא ממש מאושרות שהן עושות עבודות בית או עושות קניות, וכאשר נשאלו על כמה הן מאושרות כשהן עם ילדיהן, הן דיווחו על שהן לא ממש מאושרות ומפתיע או לא זה לגלות שרמת שביעות הרצון שלהם באותה פעילות אינה רחוקה מזו של ניקוי השירותים הביתיים.
עכשיו כל הדבר הזה אולי משעשע משהו אבל לגמרי נגד האינטואיציה שלנו. מי שמחפש ללכת על האינטואיציה שלו שישקול שוב וינסה לשקול המדע מבקש שנאמין לנתונים ולא תחושות הבטן. זה אולי קרוב לאמונה הפנימית שלנו שהכדור שלנו הוא שטוח וכך חשבו אלפי שנים, וכולנו יודעים שממרחק, ממבט בחלל ברור לנו שהוא עגול, ותחושתנו שהוא שטוח שגויה.
גילברט מבקש להציע לנו, שהדאטה הוא הזה שחוקרים משדות הפסיכולוגיה כלכלנים התנהגותיים, וחוקרי מדעי המוח והתודעה, מביאים לנו הוא מעין מבט מהחלל על מהו אושר ובבבסיסו של מדע האושר. זה ניתוח חסר הטיה על מי מאושר ומי לא, על ידי ספירת חיוכים, הנהוני ראש, שאלות ודיווחים, ואם הייתם מגיע מכוכב אחר והייתם מסתכלים על הנתונים ודאי הייתם אומרים לעצמכם, וואו האנשים עם הילדים אינם מאושרים כמו האנשים בלי הילדים, אבל ביננו בפנים כולנו לא מאמינים לזה
ישנן 3 סיבות מדוע אנחנו חושבים שילדים מעלים את רמת האושר של הוריהם.
הראשונה היא גרבי קשמיר, השנייה הרואין והשלישית
הראשונה – בואו נתחיל בזה שאני לא ארשה לעצמי גרבי קשמיר במאה דולר. אבל נניח שהייתי מתפתה ורוכש אותם הייתי מרגיש אדיוט. אבל אז הייתי גורב אותם ברוב טקס ורוב הסיכויים שהייתי משמיע קולות גרגור של חתול מיוחם, והייתי מסיים בשיחה עם עצמי שזו חוויה של ללכת על צמר גפן בגן עדן…זה מדהים..נחוש לספר לכולם תשמעו "אתם חייבים, אבל ממש חייבים לקנות גרבי קשמיר".
למה אני יודע את זה? כי חוק בסיסי בכלכלה הוא אנשים אוהבים הרבה יותר מה שהם שילמו עליו יותר. חוק שכל כלכן יודע, זה ככל שתגרום למישהו לשלם יותר כך תגרום לו לאהוב יותר את מה שרכש. איך זה נשמע…קצת כמו ילדים, לא?
תביאו הורים למעבדה, בחדר שי שני מגזינים, בראשון סיפורי ונפלאות על חשיבות גידול הילדים וכל התועלות שבגידולם, והשני כולו מוקדש לקשיים שבגידול ילדים, לאנרגיה לזמן ליוקר, לעלות, לזיעה ולדם שתאלץ להוציא עליהם. אחרי הקריאה ההורים נשאלו: "כמה אתם נהנים בבילוי זמן עם ילידכם". היית מצפה שאחרי שיקראו אותם זמן מה כמה ילדים יקרים וכמה קשיים מלווים בכך, הם לא ממש יחגגו. מסתבר שההפך. דווקא אחרי שמזכירים להם כמה "קשה ויקר", גידול ילדים, כאשר מזכירים להורים את זה, הם מדווחים שהם נהנים איתם יותר מכאלו שלא קראו מגזינים כאלו.
מדוע?
אוי תשמע אתה צריך שיהיו לך ילדים שתבין…שמע אתה חייב זוג כזה…
אז סיבה אחת שאנחנו חושבים שהילדים שלנו מביאים לנו שמחה, זה שהם לא.
הסיבה השנייה – הרואין. האם יכול להיות שהרואין הוא מקור ליגון באותה מידה שהוא
אחרי שיקראו על אתה מרגיש נפלא. הרואין מסיבה כזו או אחרת יגרום לך להרגיש כל כך טוב עד שהוא ישאב את כל הכוחות החיוניים שלך בגוף. למעשה אתה כל כך נהנה ממנו שאתה מפסיק הכול. מפסיק לעבוד, מפסיק לשלם משכנתא, להתראות עם חברים שלך שאין להם הרואין, מפסיק לצחצח שיניים. איך זה נשמע כמו?
אין כמו חיוך של תינוק לרתק אותך, פוצי מוצי, ובאותו זמן ייתכן שהתינוק הזה יעצור אותך מלעשות את כל שאר הדברים, לללכת לסרטים, להתראות עם חברים, לקרוא ספרים, לעשות סקס בעיקר שבוא לך ולהקדיש את כולך לקריירה, וכן הלאה. אז ההשפעה נטו כתוצאה מהילדים זה שהאושר הכללי שלך יירד למרות שזה ברור שכל פעם שהילד, המתוק הזה, יחייך אלינו או ימלמל מילים לא מובנות בתינוקיות…אנחנו נימס.
הסיבה השלישית היא בייסבול. גילברט: כאשר אשתי שואלת אותי שאני חוזר ממחק בייסבול של 3 שעות איך היה, היא לא יודעת שהכוכב שלנו הבקיע בדקות האחרונות ובמשך 265 דקות היה קשה להפיג את השעמום, ואני אענה לה: אוי היה גדול,
כמות הדקות המכוננות שפעם ילדים מבקיעים גול ואנחנו זוכרים אותם הם ספורים אך אנו עובדים קשה ואנחנו יודעים להעריך את הקושי הזה וכששואלים אותנו על ילדינו אנחנו שולפים את הדקות הללו למרות מיעוטן ביחס ליומיום של ריצה אחרי הילדים.
עכשיו כדי שלא אשר לא פופולרי, מנסה גילברט, להישאר נאמן להומור הדק שלו, מה שאמרתי לכם זה
המידע שהבאתי לכם זה מידע ממוצע. אולי זה לא הניסיון שלך. העסק שלנו זה לדבר עם 99% מהאנושות חוץ מכם.
שנית זה לא אומר שאם לא היו לכם ילדים הייתם יותר מאושרים. יש להניח שרוב האנשים שיש להם ילדים היו פחות מאושרים בלעדיהם וזה עדיין לא סותר את הנתון שאנשים ללא ילדים כמגמה מאושרים שמחים יותר. הרצון לילדים היא אולי "המחלה" שתגרום לכם להיות פחות מאושרים, אבל עצם הולדת הילדים, גורם לכם להיות יותר מאושרים מאשר אם הייתם בלעדיהם.
ושלישית, אני אומר שפער האושר, בין אלו שיש להם ילדים וכאלו שבלי הוא גדול למדי. זה משתנה באופן מובהק גם לפי מדינות ותרבויות, אך המגמה היא עולמית. מה שזה אומר שאולי זה קשור לאופן שבו אנחנו הורים (מחנכים, מגדלים) את ילדינו. כסף לא תמיד עושה אותנו מאושרים אם אנחנו לא משתמשים בו באופן נכון, וייתכן שילדים היו מסבים אושר גדול יותר אם השינוי היה אצלנו באופן שבו אנשים הורים אותם.
לבסוף, מתכונן לסכם גילברט, שיש לכך נקודת מבט נוספת. תחשבו על זה איזה זן מיוחד של יצורים אנחנו, שאנו מוכנים להקריב הכול למען משהו, שאפילו לא הופך אותנו לכאלו מאושרים. ולמרות העבודה הקשה. ובעצם אם זה המנגנון שלנו, אם היו גורמים לנו הקביעות לאושר, היינו משקיעים בהם פחות, וזה מה שנפלא אצלנו.
