יותר מכול ראש השנה בשבילי היא הכרת תודה

הכרת תודה על הדברים הטובים שקרו לי השנה, ובראשונה הכרת תודה היא גם כל הדברים הפחות נעימים שקרו לי
הכרת תודה היא היא לא רק על העבר, הכרת תודה היא על ההוה ויותר מכול הכרת תודה על העתיד מבלי לדעת אותו.
ככל שאני מעמיק בלימוד על הכרת תודה, משתדל לטפס בתרגולת היומיומית בין להיות שבע רצון למתלונן, ככל שאני מנסה לתרגל אורח חיים של אדם מכיר תודה,  אני מקצר את הזמן ליישב את הדברים "הפחות טובים", את ההתמודדות, את הטעויות – בפרספקטיבה – כזו שאולי היתה לי או לא כל חיי

ומהו הסולם שאני מטפס ומחליק בו? הכרת תודה היא היא לראות את ההזדמנות בכל רגע ורגע, ורגע גם אם הרגע הזה נפלא, וגם אם במושגים אחרים הוא קשה, זה הופך לעיתים ליותר פשוט וזה דורש תרגולת יומיומית.

אז האם טוב שאבי הלך לעולמו? האם התמודדתי עם ההזדמנות הזו של החיים? האם אני יכול לראות בטוב שבלכתו בגיל 89, ללא מחלות, ללא כסא גלגלים, מבלי מכשירים על גופו, נקי ממחלות סיעודיות , ליד אשתו וילדיו?
האובדן קשה – השמחה היא על הדרך. סביב אשתו ילדיו.

אני מכיר תודה לאהבה ששוררת בבית
אני מכיר תודה לארוחות הערב המשותפות, תודה לחברים שבאים, תודה לחברים של יובל של גיא, תודה למשפחתיות שנוצרת פתאום, משפחתיות חדשה,
אני מכיר תודה לצחוקים
לירוק שבחוץ, תודה לאהבה שלי לדשא למחויבות שלי שהדשא יהיה ירוק, כמה שאני אוהב את הבחוץ ולעבוד בגינה, תודה לחיבור בעבודה שממלאת אותי, כמה שטבע עבורי הוא טבעי.

אני מכיר תודה לאותם רגעים מבלבלים שהתמודדנו על נושאי בריאות,  אני מכיר תודה על הצורך  להתגבר על אכזבה שנגרמה לבן, ולהתחזק, אני מכיר לו תודה שהוא מלמד אותנו אורך רוח וסבלנות ורוגע מהו, אני מכיר תודה ליכולת שלו לקבל כל דבר.
אני מכיר תודה לחוסן המשפחתי שגילינו, אני מכיר תודה לחיבור המיידי שיש לליאת ולי בכל עניין, על צוות מנצח.
אני מכיר תודה ליובל שהתחזקה וגילתה את אופיה, מעיין מתגבר מול שבר, אני מכיר תודה לראיית החיים שלה, לראיית הנולד, לעשייה הבלתי מתמדת, אני מכיר תודה לדרך שעלתה וירדה ועלתה, לדרך שבה היא התמודדה ועל העושר המעשי שבה.
אני מכיר תודה על הבריאות של ליאת ושלי, על הקימה בבוקר, על שמחת החיים, על היכולת לרדת משטויות, על חגיגת 25 שנות נישואין ועל חיים ביחד יותר מחיים לחוד, אני מכיר תודה שזה מצליח. שזה עובד.

אני מכיר תודה לאתגרים שעמדו לי ביחסים שלי עם קרובים, עם רחוקים
לעוצמה שהיתה בי להיות שלם, להיות אני וישר, ועניו.
אני מכיר תודה שהיה בי האומץ לומר את אשר על ליבי, הענוה לומר זאת באופן שאינו פוגע, מבלי רגשי אשם

אני מכיר תודה שהחיים שלי הם יותר חיים
אני מכיר תודה ששיש לי פחות דאגות ואני הולך ומשחרר אותי, תודה שזה מאפשר את החיים במלואם, ושאני מטפח את זה כל הזמן. מטפס מחליק ועולה.
וזה עובד.

אני מכיר תודה לאנשים סביבי, אני מכיר תודה להכרויות שהיו, שיהיו
אני מכיר תודה לאהבה, אני מכיר תודה לברכה
לשמחה
 אני מכיר תודה לפרנסה שיש לי, לשפע של מה שיש
אני מכיר תודה ליגאל לשי לגיל לעמיר לרונן, אני מכיר תודה לטל לברק
אני מכיר תודה לכל הצוותים שעבדו איתי מסביב
לנתן למיכל לארז

אני מכיר תודה למשפחה של אבא שמחזקים את אמא, ליחזקאל לירח לבתיה, על המעטפת שהם בחיים, על המשפחה

אני מכיר תודה למתנת הכתיבה שקיבלתי אני לשמחת החיים שיש לי שאני כותב
אני מכיר תודה ליצירה, לרכות שבה המילים נובעות לטעם שאני נוגע במילים.

תודה לאושר שמבעבע ממני, אני מכיר תודה לרפואה, ויותר מכך לרפואה שלמה

אני מכיר תודה לכל מי שמכיר תודה שמלמד אותי
 לגשם הברכות של ראש השנה
תודה לעבר להווה
אני כבר מכיר תודה לעתיד שקורה

אני מכיר תודה לכל השניות הקטנות המצטברות האלה שבהן הכרת התודה נוכחת לכל הדברים הללו
והן ממלאות אותי, 
זוהי שמחת חיים,

והם כולם על מצע של הכרת תודה