הקשר בין הכרת תודה לשמחה

הכרת תודה ואושר?

"אני חושבת שהקשר בין הכרת תודה לשמחה הוא אחד הממצאים החשובים שמצאתי במחקרים שלי" משחזרת ד"ר ברין בראון, אחת החוקרות המרתקות בתחום של אושר הכרת תודה ומשפחה. מה שמצאתי אחר 12 שנים של מחקר, 11,000 פיסות מידע. היא משתפת "זה שאני לא ראיינתי במהלך התקופה הזו, ולו אדם אחד שתיאר את עצמו כמלא שמחה או שתיאר את חייו כשמחים, אשר לא תרגל הכרת תודה באופן אקטיבי".

לשמוע את זה מאחת הנשים המרתקות של העשור האחרון – ברין בראון (Brene Brown) העוסקת בתחום המקשר בין הכרת תודה למשפחתה וחיי הזוגיות. מי שעוקב אחר פרסומיה רואה את האופן שבו מחקריה בתחום "מדעי גידול ילדים באושר" שנועד להורים שמעונינים להביא את הכרת התודה לחיי המשפחה וחיי הילדים (Science for Joyful Kids and Happier Parents) משפיעים על חייה האישיים והצמיחה שלה. במקור היא בוגרת עבודה סוציאלית. מחקריה המרכזיים של ד"ר בראון,מאוניברסיטת יוסטון  עוסקים בלימוד מעמיק על פגיעות, הגינות, אומץ ובושה, והיא הפכה למרצה מבוקשת ברחבי ארה"ב ובקהילות מקוונות.

בראון מתוודה שעבורה זה היה בהחלט בניגוד לאינטואיציות שלה ואומרת בחיוך מבויש כי היא נכנסה "למחקר (על הכרת-תודה) בחשיבה שאם אתה מלא שמחה אז אתה מכיר תודה, אבל זה ממש לא היה ככה. גיליתי ממחקריי שתרגול הכרת תודה בחיינו, הוא זה שמזמין שמחה".

השלב הבא של מה שמגלה בראון זה "כשאני אומרת תרגול הכרת תודה, אני מתכוונת שזה החלק ששינה את חיי, ששינה את חיי משפחתי, בעצם את החיים שאנחנו חיים מידי יום".

ולמה את מתכוונת שאת אומרת תרגול של הכרת תודה?

כשאני אומרת תרגול הכרת תודה אני לא מתכוונת לאימוץ אמרות כנף או לביטוי השגור "אמץ גישה לחיים" (attitude of gratitude) או להרגיש מכיר תודה. ד"ר בראון, טוענת  שאנשים (מכירי תודה הם) אלו החולקים תרגולת מעשית אמיתית של הכרת תודה ביומיום". ויותר מכך היא אומרת שהם או החזיקו לאורך זמן יומן הכרת תודה או שהם תרגלו בקול רם מה שאני קוראת דברים עליהם הם מכירים תודה מידי יום. "לדוגמא אנחנו התחלנו (במשפחה) לומר מתכונת של ברכות כל ארוחת ערב, דברים עליהם אנו מברכים לפני הארוחה, וזה מעניין כי שהתחלנו את זה היה לי בן בכיתה א ובת בכיתה ח, שתרגלו הכרת תודה  וזה מתחיל שהם אומרים, במבוכה משהו כמו "אוי אלוהים אמא, תפסיקי" וממשיך שהם יורים לעברה "נו..אמא האם את עושה עלינו ניסויים?".

בראון מחזירה אותי לחוויה שלי שהתחלתי לדבר בבית שחנו על הכרת תודה והוקרה, ועל תרגולת יומיומית של הכרת תודה. ילדיי היו בוגרים (12, 16) ואהבו לצחוק עליי שאני "אנסה על אחרים ולא עליהם". זה לא שהחיינו כפויי טובה אחד כלפי השני או לחיים. עם זאת יש כעסים, ותרעומת ובטח תלונה פה ושם. לאט-לאט נשמעו בבית ביטויים מובחנים של ביטוי של להיות אסיר תודה. אפשר היה לדבר על זה בפרהרסיה, לענות על השאלה על מה או למי אתם מכירים תודה השבוע בארוחת יום שישי או בהסכמה שבארוחת ערב ראש השנה כל אחד יכיר תודה על כמה דברים שהואר רואה לנכון. ואפילו אם מישהו במשפחה מתלונן בין לבין, האחר יכול לצחוק עליו שהוא אינו מכיר תודה, וזה מרפה מתחים.

חזרה לבראון: היא משחזרת שבמשפחה שלה "אנחנו עושים את זה כבר כמה חודשים ואפילו קורה שבערבים העמוסים מאוד של הקפצת ילדים ולהחזיר את הילדים מכדורגל או מהמורה בפסנתר, אנחנו מנסים להספיק הכול ואוכלים בחופזה, ובעלי ואני מבליעים איזו מילה (על הכרת תודה או משהו), והילדים קופצים ואומרים "אואוו, רגע אחד…על מה אתם מכירים תודה?", וזה יוצא מגדר הרגיל, מכיוון שזה לא רק מזמין יותר שמחה לביתנו, אלא פותח" מה שבראון מכנה " חלון לנשמה של כל אחד מאיתנו", ולילדים.

וזה יכול להופיע בצורות שונות למשל שהבת הגדולה שלי תאמר "אני מכירה תודה שיש קיר עבה בין החדר של אח שלי לשלי". וזה מאוד אמיתי ומהחיים. בראון, חוקרת ואמא במשרות מלאות מספרת שיום אחד אומרת לה, שיש לה חברה שאימה נפטרה לא מזמן, והיא למשך חודש היתה חוזרת בפשטות "אני רק מכירה תודה שאתם כולכם בריאים". ומרגשת אותנו.

אז זה לא רק חיזק עבורנו את מה שהיה לנו. זה עוזר לנו להאט ולראות על מה היא מכירה תודה אלא גם זה נותן לי, כאמא לראות איפה היא היתה עם חייה. עם הבן שלי זה קצת אחר, הוא לרוב אני מכיר תודה לחפצים או לאירועים מיוחדים.  ויש ימים שיגיד "אני מכיר תודה שבאת מוקדם לקחת אותי",

יש ציטטה מעולה שאומרת "זה לא האושר שהופך אותך למישהו מכיר תודה האלא הכרת תודה שעושה אותך מאושר" אומר תדיר הנזיר בודהיסטי דייויד שטינדל ראסט.

ולא ציפיתי שזה יתפוצץ כה חזק במחקר. וזה בחיים, "משנה חיים".

לשמוע את זה מברין בראון. כמעט כמו שמוע את זה כאילו מחברה קרובה. לראות משהו קרוב אצל מישהו רחוק.