תפריט
 |
| נו באמת..לא היית צריך…זה יותר מידי |
כחובב ז'אנר התודה ומתאמן סדרתי בשריר הכרת הטוב, המחסן שלי מלא במשפטי מחץ. חלקם לדאבוני, רשומים על שם העדה ה"סובלת" שעל בניה אני נמנה. החביב מכולם הוא כנראה "לא היית צריך" או במינימום "נו..באמת לא הייתם צריכים".
המהדרין – יייזכרו פתע במקורות המקצוע החביב תושב"ע שם חונכנו כי שונא מתנות יחיה – ויאמרו בנועם מחייך: "מה קרה
לך, מה פתאום מתנות?! העיקר שאתם כאן". הסיטואציה הזו יכולה להיות בביקור ביתי, בהגעה לאירוע חגיגי או אפילו מפגש רגיל ששניים בו נועדו.
למענה אוטומטי מסוג זה, הזה יש מספר רובדים – גלויים ונסתרים – וכמו תמיד אנחנו בני האדם מתוחכמים…אולי אנחנו אפילו סופר-מתוחכמים.
אז ככה זה עובד – אצל נותן המתנה, תחילה יש לברר, מהן שתי המטרות בנתינה עצמה.
ברובד השטחי – יש לנותן כוונה שתצא תועלת מעשית מן המתנה, באופן שאפשרי יהיה לקבל להשתמש בה באופן פרקטי בחיים. מנקודת מבט זו, העיקר כאן, זו המתנה עצמה.
ברובד הפנימי יותר – נותן המתנה רוצה להעניק יותר מהמתנה עצמה. נותן המתנה מגלה את הרגש והאהבה לנשוא המתנה, בלי קשר לשימוש הפרקטי שייעשה בה. מנקודת מבט זו, המתנה עצמה אינה אלא כלי דרכו פנימיות הנותן מתגלה למקבל, ברגע אינטימי, אוטנטי.
ואיך זה עובד אילו בצד של מקבל המתנה? בצד של אמירתו של מקבל המתנה יש לשקול מה הייתה כוונתו ("באמת לא היית צריך" וגו').
שוב, ברובד האחד, זה הגלוי, כשאנחנו מקבלים דבר-מה, אנו רוצים להביע צניעות. הרי "שונא מתנות יחיה" כך לימדו אותנו, כך הפנמנו, הוא המקום הראוי לעמוד בו. וכאשר מביאים לנו מתנות, אנחנו "חייבים" לאהוב אותן, להביע זאת, להתמסר מיידית להודיה. וזה דורש מאיתנו להיות נחמדים ושמחים…ומכירי תודה. עכשיו. על קבלת המתנה.
ברובד הנסתר, זה הנוסף, כאן כבר מעורבים זרמים שנתווספו. כבני אדם, עמוק פנימה, המנגנון האוטומטי שלנו הוא לא להישאר חייבים. הרי הפאזל שלנו בראש מחשב שמתנה משמעה, שמישהו טורח עבורנו, מישהו חושב עלינו, הנה הוא שקל מה מתאים לנו, הנה הוא מחנה את הרכב.. הולך לחנות… רוכש עבורנו ו…משקיע מכספו וזמנו. אללי, איפה זה משאיר אותנו?
נניח שבמקור אנחנו מזמינים את החבר או האורח לביתנו, מטריחים את עצמנו, מכינים, שוקדים, בקיצור נותנים.
לא מעט פעמים התחושה הזו של לתת לאחר, להיות עבורו, להעניק לו, ממלא אותנו, מרוממת את הלב. אנו רוצים לשמר את הסטטוס הזה..אולי אף לחוש אנו יותר. ואז שוד ושבר…האורח/ים מופיע/ים עם מתנה…ועכשיו איך לומר "אנחנו כבר פיטים". וחייבים להודות ליד ומייד.
לא משנה מאיזה כיוון נסתכל על הדברים: מטרת הנתינה של המזמין כמו מטרת משיב המתנה (נותן המתנה) היא לחבר.
במילים אחרות "מטרת המתנה לנותן – להרבות אהבה ואחווה בין הבריות. ומטרת המקבל – להודות ולהכיר טובה לנותן המתנה. ובקיצור ליצור עולם חברתי יותר, אוהב יותר, מכיר טובה יותר, ערכי יותר".
אין פה תחרות..אין ניסיון ליצור יתרון וזו גם לא טקטיקה.
אין גם צורך להפתיע במתנה או להיות מופתעים ממנה. צריך פשוט להתאמן על לקבל מתנות ולהכיר בטוב שבה. ולהכיר בטוב של התכונות המושרשות מכך של עולם חברתי יותר, מעריך יותר, ערכי יותר – מכיר טובה יותר.
