תפריט
מאז שמת אבי, כשהלב עצוב, עמוק בפנים,
קצת לאחר השבעה,
מופיע בגינה פרפר. לבן.
מיישיר מבט, מדבר אליי, לא עוזב,
מאז בכל פעם שאני רואה פרפר לבן, אני יודע שזה אבא, שזו הדרך שלו להתגלות אליי
ואנו מדברים.
שנים אני מתוכנן לפרידה מאבא,
יודע שיום אחד זה יגיע, לא מבין שזה אפשרי
הוא מקור הנפש, ומי אני ללא נשמה,
כל חיי סובבים סביב לעשות טוב, לגרום לו נחת
לאפשר לו, אחרי שבא מין השאול
דקות של חסד,
רגעי מתת
כשהוא מוקיר לי רגעי זכות, את עונג החיים שלו
אני מגלה את אבא, רבדים רבדים עמוקים, חרושים באיש שקט,
מבן מסור שמתבייש בגלותיות של אביו, הופך למעריץ גבורתו, צמיחתו מהתופת הנוראה,
מבן חרד, הנשאל לשם אביו, ירחמיאל, מגלה אני, שהשם זיכה אותו ברחמיו, והאל נתן בי דרכו, חיים
מבן החושש שימיו של אביו ספורים, מתברך לראותו גדל לשנות השישים, השבעים והשמונים שלו,
ולאהוב.
ולאהוב.
ירא מין הרגע, מבין שהוא יגיע, מבלי דעת
מקשיב, מקליט, מצלם, מתעד, נושם, נושק
עושה עבורו את מה שאינו זוכה הוא, בקריעה הקשה מכולן, נתק ממשפחתו בצל המוות,
להיפרד מאביו שלו, להיפרד מאימו,להיפרד מאחיותיו שרה ופרידה,
להיפרד מהאח הקרוב, אברהם האהוב, להיפרד מדן האחיין הקט,
שעה שאבא יושב על מפתן מיטתו לשמור עליו, עד לכתו, בן שנה
אני משק כנפי הפרפר שלך אבא
אתה לי משק כנפי הפרפר, וטל
וליאור היא משק כנפי הפרפר שלך
ויובל היא משק כנפי הפרפר שלך
וגיא הוא משק כנפי הפרפר שלך
לפרפרים אין מספר, לך אבא היה מספר
מהגולם שהגרמנים, רצו להפוך אותך
יצרת משק כנפי פרפר
ועל כך אני מודה לך אבא
מודה ואוהב, ירחם האל,
