המדרון החלקלק (האם אני באמת מכיר תודה כשאני מכיר תודה?)

זה זמן איני כתמול שלשום. איך זה יכול להיות שאני שמקפיד לומר כל בוקר הכרת תודה, מול העצים בחורשה, בכתיבה מול המחשב או  כאשר כותב לעצמי אימייל, ועם זאת לא באותה אנרגיה שהייתי רוצה להיות?

אני לא אוכל נכון,

אני לא ישן נכון,
אני לא מקדם את עצמי בצורה אפקטיבית כמו שאני מתכנן
אני פחות שמח, פחות נלהב,

עצירה. הכלי הראשון שקיבלתי הוא תהייה, סקרנות ללא שיפוט, עצירה מאפשרת מבט סביב של שאלות.

אני יכול לשאול את עצמי מדוע (אני כך) ולא באנרגיה, באותה חיות שהכרת תודה מביאה? באופן שבו אני מדריך את עצמי ואחרים? האם הכרת תודה עובדת? האם יש משהו בדרך שאני מכיר תודה שאינו מכיר תודה?

אני יכול לשאול את עצמי, איך הגעתי לזה שאני כך כבר שבועות. נכון, איבדתי את אבי אהובי, אך האם זה המקור האם זו הסיבה?…אך זו לא השאלה.

השאלה היא אם אני מכיר תודה? האם אני באמת מכיר תודה כשאני מכיר תודה?

רגע..רגע.. מה זאת אומרת אם אני מכיר תודה…בטח שאני מכיר תודה, אני מכיר תודה כל בוקר, ואם יש יום ש"ברח לי" יש לי תרגולת השלמה, שאני עושה כבר באותו הרגע שאני מגלה את זה. אז מה השאלה הזו שאני שואל את עצמי…?

הכרת תודה היא על הדברים הטובים שאני בוחר בכיף להכיר בהם. הכרת תודה ברמה הגבוהה ביותר היא גם על הקשיים ונסיבות החיים, אלו אשר אני לא בוחר (אותם דברים שאם היו שואלים אותי הייתי אומר, אני מוותר עליהם).

על הדברים הטובים קל לומר אני מכיר תודה ומה לגבי הקשיים, התקיעות, המשברים, האכזבות, המשברים, ואף אובדן. איך אני יכול להכיר שם תודה?

אני לא מכיר תודה על המשבר או הקושי עצמו, הסיטואציה או החוויה.

אני מכיר תודה על ההזדמנות.

על ההזדמנות של הרגע, ועל ההזדמנות שיש בתוך ההזדמנות, של המשבר, של "הקושי".

אני מכיר תודה על ירידה האנרגטית הזו, שנותנת לי מקום להתעמת איתו,
אני מכיר תודה על הקושי הזה שמעמת אותי עם משהו שבסופו אתגבר עליו,
אני מכיר תודה להבנה הפנימית שמה שיעשה את ההבדל זה אנשים,וחיבורים, וחברה,
אני מכיר תודה לתובנה שעולה לי שאני רוצה להכיר עוד אנשים, בחיים העסקיים, בחיים האזרחיים,
אני מכיר תודה לערב המיוחד שחגגנו בשישה, הורים, ילדים ובני זוג.
תודה על הזכות להיות יחד, לאכול במסעדה, להרשות לעצמנו את הזמן יחד,
אני מכיר תודה לחברים טובים, לישיבה במרפסת, לשיחה ערה, להסכמות לאי ההסכמות
אני מכיר תודה לרגע הזה של לראות את הבו לוקח את החברה באוטו ויוצא פעם ראשונה לסרט.
אני מכיר תודה לבת ואמא שיובות לידי, מתפוצצות מצחוק,מתפקעות מהנאה,

הנזיר דיויד ראסט שטינדל, (David Steindl-Rast) אומר שהדרך להכרת תודה עוברת דרך עצירה, מבט סביב ותזוזה. הכרת תודה היא כמו כל תרגולת מסורתית כמו יוגה לדוגמא, ביוגה אנחנו נמצא את עצמנו משקיעים זמן, מתקפלים כמו בייגלה ומשקיעים לא מעט מאמץ. ןהכרת תודה, כאן זמינה

 האם אני באמת עוצר? לרוב כן.

האם אני מביט סביב? כן…ולא…אני אדע את התשובה דרך השאלה השלישית,

האם אני פועל? כן…אני לגמרי רואה את ההזדמנות במקום הזה