הקשר של רבין

יש משהו מרגש במיוחד, באדם שמגיע לשיבה טובה הנוכח לחייו ומכיר תודה. זכיתי.

הכול בעצם מתחיל בגלל "ד"ר ג'וק". אנחנו עושים ריסוס בבית ההורים וההוראה של אחותי נקלטה: אני בא לקחת את אבא ואמא אלינו הביתה ל 4 שעות. הכול לפי הוראות ההדברה.

בדרך הביתה, אני ממשיך ישר לרמת אביב ואיני פונה לאיילון. הראש עובד. עוד לא אומר דבר להורים. ההורים זה מרים בת ה 80, ילידת תל-אביב, שנשואה לירח (ירחמיאל) בן ה 89, יליד שידלוביץ שבפולין.

המוזיאון הישראלי – מרכז רבין

לשמחתי השעה 9:05, יום שישי ושערי המוזיאון הישראלי על-שם רבין נפתחים, רחבת החנייה ריקה ואנחנו חונים בסמוך רכב השרד של רבין, אבא ואמא עומדים וקוראים.

המוזיאון מרגש מהרגע הראשון שצועדים אליו, מחבר בין חיי ישראל, מאורעות בעולם וחוט חייו וערכיו של רבין.

יצחק רבין, מבלי משים נוגע בחייהם של רבים, גם באבא.

"אתה יודע" אבי ספק שואל ספק מספר "אולי סיפרתי לך..בזמן הקרבות, אני הייתי הקשר של רבין, איזה זמן" והוא מפליג בזכרונות "אני זוכר שלאה, היא היתה חברה שלו, היא היתה באה לבקר אותו, הם עוד לא היו נשואים אז" שח אבא. ואני יודע שאבא עומד ליד רבין בזמן מבצע הראל או נחשון או קרב אחר. ילד יהודי ניצול שואה ומפקד ישראלי, מצברי הארץ. והסיפור אוטוטו מגיע.

נחלת יצחק

וכך בינתיים אמא צועדת נרגשת מתמונת גימנסיה הרצליה בה למדה ואבא נרגש מתמונות קרבות ירושלים וחטיבת הראל בה לחם.

"אני נזכר עכשיו" אומר אבא "שעמדנו על משלט ששמו היה נחלת יצחק" ואבא צוחק מהשם. "רבין עומד למעלה, נותן הוראות, ואני לידו, הקשר שלו, הולך אחריו, איפה שצריך מתרגם למפקדים או לחיילים שלא יודעים עברית, באידיש".

ואמא שואלת: נהרגו שם חיילים? ואבא משיב, "עשרה או שנים עשר חיילים".

אמא תמיד מספרת שהרבה עולים חדשים נהרגו במלחמה ואבא זכה.

לעיתים בשנה האחרונה, אבא לא זוכר כל כך, או שסיפורי חיים מתחברים לו. את הסיפור הזה אני יודע כבר שנים רבות.

אנחנו ממשיכים, צועדים בין השנים.

ברגע מסויים , אבא נעצר. ניכר שהוא חושב. נראה כאילו הוא נרגש. "אני זוכר עכשיו משהו שלא סיפרתי לך אף פעם. באמצע המלחמה, בגלל המצור, לא היה אוכל, אני לוקח 3 בצלים מהמטבח וצועד לסולז', הם גרו ליד השנלר בירושלים. בדרך יורים עליי כדורים, היו שם החיילים של אל חוסייני ואני זוכר שאני לא מוותר, כל-כך רציתי להביא את הבצלים" . סולז' היה בן דוד שני של אבא, הנצר היחידי, שמצא אבא בארץ ישראל, לאחר שנותר יחיד אחרי השואה, ממשפחת אימו. "אני לא מבין מה חשבתי לעצמי, אבל הרגשתי שאני חייב להביא להם משהו לכבוד ליל הסדר, ומה שהיה זה את הבצלים".

תודה אישית למפקד אנושי

אבא ואמא מבקשים להצטלם ליד תמונת רבין, סמוך לאיזכור של חטיבת הראל עליה פיקד יצחק רבין ושבה לחם אבא.

בדרך החוצה שח לי אבא: "הוא היה באמת בן-אדם. אני לא יודע אם סיפרתי לך פעם" שזו הדרך הזהירה שלו לספר את חוויותיו. "אני ירחמיאל שהגיע כפליט יחיד מהשואה, מייצר חלקי חילוף לטנקים ישראלים בבית המלאכה שלי, וככה עבדתי הרבה שנים בשביל משרד הביטחון וצה"ל"

"ואחרי שחליתי, בדיוק רבין היה אז שר-הביטחון (שנות ה 80), ואחרי הניתוח לב פתוח, העסק לא עבד, לא יכולתי לספק את ההזמנות לצה"ל. ואחרי 20 שנה בתור ספק נאמן של משרד הביטחון, שולחים תביעה על המון כסף. עבורי להיות בבית משפט, בספסל הנאשמים, זה כמו לעמוד מול שוב מול מנגלה. ואמא הציעה אז שאני אכתוב מכתב לרבין. ושלחתי".

אבא בולע את הרוק, כנראה נוכח לרגע: קיבלתי טלפון לבית המלאכה. העוזר של רבין היה על הקו. "רבין קרא את מכתבך וביקש להתנצל". שבועיים לאחר מכן הודיעו לי במכתב שבתביעה בוטלה.

"איני יודע אם הוא באמת קרא את זה אישית. אבל זו הרוח שלו. אני יודע שהוא היה בן-אדם".

אוגוסט 2015. תל-אביב.