מיהו אדם טייק שתיים חללי משונה

האם זה באמת מובן מאליו, כוח הרצון מתפרק לרסיסים וכפיות טובה, הכרת תודה והוקרה ליום ה 6 בינואר 2015

דוקא היום לכתוב הכרת תודה, דוקא עכשו. אני לא כותב מייד אני שוכח רעיונות, חוזר ליומיום.

אני מכיר תודה לחיבורים שהם חיבורים של חיבורים.

אני מכיר תודה להבנה שהיתה, שיש רצון אחד שלכולם שזה חיבור, והרצון הזה נשבר לרסיסי חיבורים, לרסיסי רצונות, וזה מה שיותר את הרצון העצמי את הרצון לקבל, מתוך הרצון לקבל איני רואה את התמונה של הכלל אלא את הרצון העצמי, ותנועת העבודה שי עליי לעשות זה להיפוך הרצון העצמי לרצון לזולת, מהרצון לקבל (לעצמי) לרצון להשפיע (לטובת האחר) וזהי התנועה הכי חשובה כדי ליצור חיבור.

ובעצם הרצון לקבל הוא כשאני אומר ש"מגיע לי", או "למה אני לא, למה לא נותנים לו או מה עוד אני יכול לקבל?".  איך והאם זה מחובר לכפיות טובה? בכפיות טובה אני מתלונן, אני מתבכיין, "אכלו לי שתו לי, למה דוקא אני, למה הוא או הם, מה יש לזה ולי אין..". בהשוואה אלי האחר אני מישהו ש"מגיע לו" או "מגיע לו יותר", ובעיקר אני רואה את הכול כמובן מאליו. זה מובן מאליו שהוריי מתקשרים אליי ואוהבים אותי זה מובן מאליו שאשתי הולכת לעבודה, זה מובן מאליו שאני בריא, שאני חיוני, זה מובן מאליו שיש אוכל בבית.

האם זה באמת מובן מאליו?

כאשר אני רואה רק אותי רק את הרצון שלי איני רואה את האחר – את האדם, המקום או הטבע, ויש יגידו את הבורא, אני רואה אותי ומחפש את הדבר הבא, הבית הבא, הרכוש הבא, ההשוואה הבאה, האוטו החדש, הנסיעה לחו"ל הנעליים בקניון, ואיני מכיר בטוב של הקיים, איני מספיק, אינו רואה, איני רוצה כי אז זה אומר שאני צריך לוותר על הרצון לקבל.

אז אחת הדרכים שלי לצאת מכפיות טובה להכרת-תודה, מתלונה להכרה בקיים כטוב, זה לטפח יותר את הרצון להשפיע, לתת, על פני הרצון לקבל, לוותר יותר, לשחרר את הרצון העצמי ולומר יותר כן כשאני רוצה לומר לא, לפת את חוש הכרת הטוב, הקיים. על פני חוש הכרת הרע. רע, שווה רצון עצמי

לדוגמא, הבת שלי אומרת לי אבא אני חושבת שיש בלגן בתמונות, בעצם היא מבקשת ממני משהו, ואני אין לי סבלנות, אני ברצון שלי להניח לי לעשות את הדברים בזמן שלי, שלא יקחו ממני זמן, אני ברצון העצמי שלי ומה שחשוב זה אני, לעומת האפשרות להשפיע לטובה, לעשות לה סדר לעשות למשפחה סדר. אם אני אומר לה זה מסודר, מה את רוצה ממני, אין לי זמן, את לא צודקת, אני במקום של תרעומת או מרמור, מתלונן. וזו כפיות טובה, למה זו כפירה בטוב? כי היא רוצה בטוב של הסדר, היא רוצה בדיוק שנדרש בתמונות, היא בכלל מבקשת ממני משהו שאני יכול להכיר עליו תודה שהיא רוצה ממני עזרה ורוצה לשבת איתי ולעשות זאת יחד.

ועל התובנות, ועל הפאזל הזה בראש אני מכיר תודה.

עוד בנושא...

מהי הכרת תודה? כפיות טובה מספקת את התשובה (חלק ראשון)
העיסוק של ימינו ב"הכרת תודה" מתעלם במידה רבה מההיפך שלה – להיות כפוי טובה. כתוצאה מכך, הכרת תודה כבר אינה ניתנת להפרדה ממבנים כגון הערכה...
המורשת המרגשת של תרגול התודה של דייוויד סטיינדל-ראסט
דייוויד שטיינדל-ראסט, דמות ידועה בתנועה העולמית לשיטות הכרת תודה, דגל זמן רב בכוח הטרנספורמטיבי של טיפוח הכרת תודה בחיי היומיום. מסעו, שחצה את תחומי המסורת...
ההשפעה העמוקה של הכרת תודה על המוח: עיבוד מעמיק והקשר ליומיום
הכרת תודה, המתוארת לעתים קרובות כהרגשה העמוקה והעקבית של הערכה או תודה, או תכונת אישיות הייתה נושא למחקרים מדעיים רבים המתמקדים בהשפעתה על רווחה. במקור...