הכרת תודה היא עצירה.
טוב נו..אי אפשר לעצור כל הזמן.
אני שם לעצמי מספר מקומות לעצירה ביום
והמקום האהוב עליי זה לעצור באמצע הליכה או ריצה
בטבע בשדה או בחורשה, מול הגבעה
אני נעצר לרגע ומכיר במילותיי תודה, מדבר אותן.
ולפעמים אני עוצר בבוקר לפני המחשב.
לפחות פעם ביום,
וה ממלא מיכל דלק שלם,
הכרת תודה היא לעצור לרגע, את הרגע בחיים
ואז להתבונן,
לפעמים זה בא טבעי,
ולפעמים לשאול פשטות, האם יש טוב בחיי,
האם אני מוכן להסתכל על מה שקיים או
חלקים ממה שקיים בחיי, כטוב,
והאם אני מוכן להכיר בו, בטוב?
ולהמשיך,
האם יש לך מקום ביום שבו את, אתה נעצר? חי לרגע את הרגע?
