תמיד דייק בזמנים

כבן גאה למשפחה ניצולה כל בן-דוד שלישי שהיגר לאמריקה, הופך קרוב, שאנו ישר מאמצים. ואורי עבורי היה הדבר הכי קרוב לדוד שמעולם לא היה לי.

יום אחד בשנת 1974 מופיע בבית שלנו עולה חדש, בן 24, נמרץ, דינמי זז עם רכב באגי, גג פתוח "רוצה לבוא?" ומזמין אותי לנסיעה ברחבי תל-אביב. כעבור זמן מה הוא מגשים את חלומי ומשחק איתי כדורגל בפארק.

אורי קנה לי כדורגל (שאני מאבד), אורי מביא לי שעון עם תאורה (שמתקלקל..הכול בגלל הטייוואנים…), אורי נותן לי דירה (טוב..כמעט).

אורי, מחפש את היחד הישראלי ובו בזמן החלום העסקי הוא גלובלי ומשאיר בארץ דירה. והנה אני נער בו 16, מקבל מפתח חלומות. מפתח למערה-דירה במרכז אוסישקין. ויש לי מקום מפלט, מקום של אהבה עצמאות, צמיחה, דירת 3 חדרים ליד הים, עם טלויזיה, מערכת סטריאו וחברים וחברות שבאות.

וככה יש הסכם ביננו, אחרי הצבא. אני מנקה, קונה חלב שתיה ומצרכים בסיסים שוטף את הדירה כל פעם שאורי מגיע. וחוזר ישר שהוא ממריא.

והנה אני באמריקה, מקבל את הרכב של אורי, כובש את אטלנטה והדרום, ובום מפוצץ את המנוע (טוב..אורי היה אלוף בקניית מציאות..והרכב הזה לא ממש היה חדש..)..ואורי, אורי כמו אורי: "שכח מזה פיני,זה לא חשוב, אל תרגיש לא נוח".

מעולם לא פגשתי אדם כה מדויק, לא נעצר, לא נותן לשטויות של החיים, למחשבות ולטרדות לקפל אותו. אורי לא מתלונן על מה שהיה, ו"יש לו סיבות".

אוריה אורי צוקר, Uri Cukier. איש סוכר, איש טוב

יום אחד הוא מופיע אצלי במשרד, אני יוצא אליו והוא צועד במסדרון: "תגיד הכול בסדר עם הרגל?" אני שואל, "כן" הוא עונה "יש לי איזה כאב בברך זה יעבור".

זה לא עובר.

ביום שישי אחר-הצהריים, אבא (שהוא בן דוד של אבא שלו, בערך המשפחה היחידה מצד אחד) ואני מבקרים את אורי, לאורי יש עוד שנה שנתיים לחיות. הוא חולה ב ALS.

בדרך שיצאנו פגשנו את האחיינית החדשה של אורי, אמה , שנולדה לפני שבועיים.

בערב. אורי יוצא לנסיעה בכיוון אחד.

אם לסמוך על אורי, הוא תמיד מדייק בזמנים. תמיד.
.

א