שלום והכרת תודה
פסוק שאני מעמיק בו באחרונה הוא "הווי מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום ורודף שלום" (הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה)
אהרון, הינה דמות לחיקוי עבורי. האיש הוא מנהיג, האיש קאוצ'ר רוחני, ומעל הכול איש טוב בעומק הלב.זה לא סתם שהאיש זכה לייסד את שושלת הכוהנים. כאשר ראה שמשה, אחיו הצעיר, זה המגמגם, מונה להיות הנושא והנותן עם פרעה, לא קינא בו, ואף הפך ליד ימינו והעדיף יחסים על טינה, אהבה על צרות-עין, שלום על מדון.
טוב נו, כולנו אוהבים שלום, הלא כן?
ואהרון לא רק שאוהב שלום הוא, אלא הבנאדם רודף אחריו. מתאמץ, עובד, משקיע זמן ומחשבה, למען השכנת שלום בין אנשים. והבסיס הערכי שלו, הוא, הבסיס של לאהוב את הבריות, אשכרה אהבה אמיתית גם לאהוב את אלו הנחמדים והיפים והעשירים וגם את אלו הפשוטים, השונים, המעצבנים, העניים. ולא רק שהוא אוהב אותם, הרי שהיה מלמד אותם איך לא ליפול, איך לא לעשות עבירות וחטאים.
"לעשות שלום" זה לא רק שאין מריבה או סכסוך, אלא לעשות מישהו או משהו שלם. אהרון היה דן כל אדם לכף הזכות ורואה בו אדם שלם, בדיוק כפי שהוא.
הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום – פירשו זאת באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום? כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבוא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה, כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב.
והחיים כל-כך פשוטים אילו ידעתי תמיד ידעתי לנהוג כמאמר "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".
