סיפור מהטחת (או: כל אחד צריך ללמוד משהו)

הנה אני עושה בדיקות שגרתיות, קולונוסקופיה אתם יודעים, זה כבר הגיל. בכלל, אני שם לב שצפונה מאמצע החיים, מרכז הכובד מתחיל לעבור מהאיבר הקדמי – לחור מאחור. למעשה תקופה ארוכה, זה לא לגמרי נדבק לי, שאני הוא "ההוא" שעושה בדיקות שנקראות קולונוסקופיה. ואני בדמיוני, זה נראה בדיוני. מעולם לא הרהבתי עוז לפנטז על תנוחת עובר  שכזו.
בהתחלה החולה מתלוצץ עם רופאיו. אחרי חודשיים, בעודי שוכב על המיטה, ב"פרוצדורה" להסרת אותו פוליפ פוחז. הד"ר אומר: "תסתכל על המסך, אתה יכול לראות הכול, זה ייקח 5 דקות".. והחולה כבר לא ממש צוחק. שואל, מקשה בקושיות. מבין לא מבין. 

אני מכיר אותה בשמה קרציומה כבר כמה שבועות. אבל זה הרגע שזה מחלחל לי. 

יש לי סרטן.

קטן. אבל סרטן.

"נשלח למעבדה. זה לא ייקח יותר משבועיים שלושה"

"וואלה,החיים מפתיעים אותי". אני אומר לעצמי. "זה אני."
לפני 5 שנים אני בוחר לחיות הכרת תודה. תלמיד ומורה של הכרת תודה, אני מטפח ביומיום אורח חיים של אדם מכיר תודה. על-פי-רוב זה עובד. אני בוחר לחיות כך את חיי. ואני אוהב את חיי.  

למעשה זו עבודה יומיומית. אני מחפש את הערך, חוקר את כף הזכות,  מפנה את המבט לראות בקיים, את הטוב, ואז אני מכיר תודה, במילותיי האזרחיות מול הר, בחורשה או מול המחשב…אני מכיר תודה לטבע ליד הבית שפתאום שהופך גוון לחום, לליאת על שאמרה שהיא תומכת בי בכול, לגיא שסיפר על החברה, ליובל שחוגגת את החיים בגולן, לקולגה שהרים טלפון, לגינה, להורים שזוכים לאריכות ימים.  
אבל מה למען-השם אני עושה עכשיו?
האם אני אמור להכיר תודה?
על מה אני אכיר בטוב? על הסרטן? 
ואיך ואם בכלל אני עומד מול המחויבות שלי לעצמי, להיות אדם מכיר תודה בכל רגע ורגע בחיי? אל מול נסיבות שאיך נגיד.. אני לא רוצה אותן, לא בוחר בהן ואיני מעריך אותן?
"תגיד" שואלים אותי מידי פעם, במפגשים שונים: "איך אתה מצפה, שאנשים יכירו תודה בשעת  מחלה או אבדן או חוסר נאמנות?" הספרות מראה שהכרת תודה קיימת דווקא אצל רבים מהאנשים שחוו נסיבות חיים כאלו – אבל עכשיו זה אני.

עושה בירור. פנימה. יש מצב נתון, איני יכול לשנות אותו. ובאותו הזמן איני מוקיר אותו. מה אני עושה עכשיו?
"כשאתה מכיר תודה, פיני" אני מנסה את עצמי בעצמי "אתה מכיר תודה על ההזדמנות, אתה לא מכיר תודה לסיטואציה".
 עובר יום. לוקח נשימה. מחפש תודה בכל בוקר. ממשיך לחקור.

אבא בן 87 ואמא בת 79, האם אני מכיר תודה לגיל? לקשיים שהגיל מביא? אני לא שמח מ"הגיל", אלא מהחסד שהם בחיים, וההתרגשות שלי גדלה לא רק מהזכות של אריכות הימים אלא, מההזדמנות. ההזדמנות להיות לצידם, לשמוע עוד סיפור של אבא שהולך ומאבד את זיכרונו, לקבל מאמא עוד פינוק וסלט ירקות חתוך דק. לתת להם חיבוק גדול עוטף. ההזדמנות להרגיש אני מביא טוב.

אבל האם אני יכול להכיר תודה למקומות שבהם אני פוגש מצבי-חיים שאיני רוצה שאיני מעריך, אותם מצבים מפרי-חיים או מפרי איכות-חיים?
אני קופא לכמה שעות או ימים.

החיים באים אליי, שואל על מה אני מכיר תודה כל בוקר במילותיי האזרחיות.

שואל ומברר ומברר ושואל.
חודשיים אחורה, אני מקבל את התוצאות. הרופא מגלה נקודת שומן, שלושה שבועות המתנה. בפתולוגיה מבררים. עוד אולטרה-סאונד. נקודה סרטנית. "מזלך. גילוי מוקדם. אם מורידים בזמן. מינורי".  

שבועיים המתנה. עוד שבוע המתנה. אין טלפון.

הכוח זה עכשיו. לא אחרי שמקבלים תוצאות. אומר לי דויד מורי.

כל אחד צריך ללמוד משהו The Korgis – Everybody's Got To Learn Sometime

אני מוצא עצמי מכיר תודה. תודה על שיש לי את הכרת התודה, את הדרך הזו.
אני מכיר תודה על ההזדמנות להתעורר בחיים, באמצע החיים,
אני מכיר תודה שכאבה לי הבטן ממשהו אחר בכלל, וזה גורם לי לעשות סבב שלם של בדיקות מקיפות שלא הייתי עושה,
אני מכיר תודה שטלי התחילה לעבוד אצל הרופא הטוב בארץ, שהוא המומחה מספר אחת בתחום,
אני מכיר תודה לרופא שגילה את הנקודה, תודה ד"ר שהיא לא חמקה מעיניך.
אני מכיר תודה שיש לי ביטוח פרטי אני מכיר תודה שאני חש בטוב, אני מכיר תודה שיש לי את ליאת איתי. שותפה.
אני מכיר תודה ללימוד. 
אני מכיר תודה ללימוד על הכרת תודה במקום שחיי מופרים
תודה להזדמנות לרכך את ליבי, 
תודה שזה מחדד את הרגע, להזדמנויות בחיים.

אני מכיר תודה לקריאת השחר שאומרת לי: "פיני, לך תעשה את זה!",
לתת בכל מאה האחוזים. אני מכיר תודה להזדמנות שאני מבין כמה אני רוצה להביא את הכרת התודה כמקום לטפח ביומיום, לכל אדם ואדם, ואני בפעולה. 
אני מכיר תודה לשיעור שהחיים מפתיעים. תודה חיים, שהפתעתם  אותי.

אני מכיר תודה על שאני בתחילת השיעור, ויש לי דרך. אני אוהב את הדרך.
———————————————————————-
התלבטתי אם לפרסם. האם זה לא אישי מידי?  
כמה ימים אחרי שכתבתי את הבלוג קיבלתי בשורות טובות. אני נקי. אין שאריות. כמה בדיקות וזהו.אני בוחר לקחת את השיעור וליצור את מה שאני חולם: "מקום להכרת תודה" לימוד בחברותא ופרקטיקה מעשית. סדרת מפגשים מהחיים, 10 מפגשים המבוססים על "גישה לטיפוח החיים של אדם מכיר תודה ביומיום".  הסדנה הראשונה תחל ב 26 בנובמבר. תודה שאתם כאן,  מוזמנים להגיע. [email protected]

עוד בנושא...

מהי הכרת תודה? כפיות טובה מספקת את התשובה (חלק ראשון)
העיסוק של ימינו ב"הכרת תודה" מתעלם במידה רבה מההיפך שלה – להיות כפוי טובה. כתוצאה מכך, הכרת תודה כבר אינה ניתנת להפרדה ממבנים כגון הערכה...
המורשת המרגשת של תרגול התודה של דייוויד סטיינדל-ראסט
דייוויד שטיינדל-ראסט, דמות ידועה בתנועה העולמית לשיטות הכרת תודה, דגל זמן רב בכוח הטרנספורמטיבי של טיפוח הכרת תודה בחיי היומיום. מסעו, שחצה את תחומי המסורת...
הנפש הפצועה של הכרת התודה
הנפש פצועה. המילים בודדות. מתבלבלת עם כאב, וכעס, ובלבול. וחוזר. יש כאלו שנפשם לעד תבכה אובדן קרובים שנפשם מצולקת קהילות שליבן שרוט מבלים שגופם קפא....