בשבוע האחרון אני מכיר תודה לתלות שיש לי.
וואלה..הרעיון מובן…ככה באוטומט, להיות תלוי במישהו או משהו "זה לא מי יודע מה", אבל כשהסתכלנו במפגש האחרון לראות עוד זווית, בהכרת תודה, עולה שמהכרת תודה משתמעת מידה של ענווה, תלות של ענווה.
טוב..להיות תלוי במשפחה ובחברים זה עוד סבבה.. אבל מה עם התלות באנשים אחרים, מה עם מנהלת הכספים של הלקוח שתעביר את השיק בזמן, איציק מהמכולת שפותח מוקדם (ע"ע לחמניות), או המוקדנית באורנג' שמתאמצת לפתור לי חיוב-יתר בסבלנות, אפילו בנהג שלא עומד (או דווקא עומד!) בדאבל פרקינג או מחסום השער שעולה ולא מקולקל..בואנה "אני כל כך תלוי" ..רחמנא ליצלן – אפילו כאן – אני תלוי בכם שתקראו או תגיבו.
אז.. אני מתחיל לראות את המתוק בלהיות תלוי באחרים, בלסמוך ממקום צנוע.. אמרנו "תלות של ענווה" ואני מכיר תודה על הטוב שבכך, ובמי שאני תלוי בהם.

עוד בנושא...

מה ההבדל בין הכרת הטוב לאנשים להכרת תודה לאלוהים (ואיפה נכנסת הכרת תודה רוחנית)?
זה הולך להיות מעניין. אני עוסק הרבה בהכרת תודה אזרחית-חילונית ונשאלת השאלה איפה נכנסת הרוחניות, ומה ההבדל בין הכרת הטוב לאנשים להכרת תודה לאלוהים? שלושה...
מהי הכרת תודה? כפיות טובה מספקת את התשובה (חלק ראשון)
העיסוק של ימינו ב"הכרת תודה" מתעלם במידה רבה מההיפך שלה – להיות כפוי טובה. כתוצאה מכך, הכרת תודה כבר אינה ניתנת להפרדה ממבנים כגון הערכה...
המורשת המרגשת של תרגול התודה של דייוויד סטיינדל-ראסט
דייוויד שטיינדל-ראסט, דמות ידועה בתנועה העולמית לשיטות הכרת תודה, דגל זמן רב בכוח הטרנספורמטיבי של טיפוח הכרת תודה בחיי היומיום. מסעו, שחצה את תחומי המסורת...