בשבוע האחרון אני מכיר תודה לתלות שיש לי. וואלה..הרעיון מובן…ככה באוטומט, להיות תלוי במישהו או משהו "זה לא מי יודע מה", אבל כשהסתכלנו במפגש האחרון לראות עוד זווית, בהכרת תודה, עולה שמהכרת תודה משתמעת מידה של ענווה, תלות של ענווה. טוב..להיות תלוי במשפחה ובחברים זה עוד סבבה.. אבל מה עם התלות באנשים אחרים, מה עם מנהלת הכספים של הלקוח שתעביר את השיק בזמן, איציק מהמכולת שפותח מוקדם (ע"ע לחמניות), או המוקדנית באורנג' שמתאמצת לפתור לי חיוב-יתר בסבלנות, אפילו בנהג שלא עומד (או דווקא עומד!) בדאבל פרקינג או מחסום השער שעולה ולא מקולקל..בואנה "אני כל כך תלוי" ..רחמנא ליצלן – אפילו כאן – אני תלוי בכם שתקראו או תגיבו. אז.. אני מתחיל לראות את המתוק בלהיות תלוי באחרים, בלסמוך ממקום צנוע.. אמרנו "תלות של ענווה" ואני מכיר תודה על הטוב שבכך, ובמי שאני תלוי בהם.
המשפט שלך היכה בי. הולך איתי כל יום בימים באחרונים "היה טוב ולא ידענו כמה..". שלחתי לילדים, לליאת. ביקשתי שיעצרו דקה. 4 חודשים אחורה בזמן, שנסענו דרומה,...
