נסו לדמיין. "אתם לוקחים את הסירה שלכם, לנהר קולורדו, הזרם נעים, זרם נחמד ומהיר, המשוטים שלכם כבר מחוברים כמו שצריך למקום, ואתם שמים אותם במים. ואז, בכוונה אתם מתחילים לחתור בסירה שלכם, במעלה הזרם. אתם חותרים ממש..אבל ממש קשה, כנגד הזרם". וכאן הקול של אסתר היקס מתחדד והיא שואלת אותנו "למה לא להסתובב ולשחות עם הזרם?. ואנחנו, אנחנו בני האדם אומרים…רגע רגע, האם זה לא נראה ממש עצל ..זה לעצלנים (לשחות עם הזרם)..ואנחנו נגיד (לעצמנו)…ההורים שלי לא היו מאשרים לי את זה.. גם המורים שלי. הם כולם הורו לי לכיוון ההוא. למעשה כל תוצאה בחיים שלי, היא ממעלה הנהר, נגד הזרם. ואני נמדד על-ידי האחרים ומול האחרים, שעושים את זה, גם". הקהל צוחק. גם אני. אני ממש יכול לראות אותי. ואסתר ממשיכה "ואפילו ככל שאנו מצליחים להיאבק טוב יותר במעלה הזרם, נגד הזרם, חותרים קשה, החברים שלנו והמשפחה שלנו גאים בנו. כל הכבוד אומרים לנו. ואני רוצה שתדעו משהו" נעצרת לרגע, הפסקה לנשימה: "שווה לזכור את זה". שוב עצירה קלה, "למעשה שום דבר ממה שאתם רוצים, לא נמצא, במעלה הנהר".
אחת הבחירות הראשונות בעולם של הכרת תודה היא לשחרר את ההתנגדות. כמו מצב בסיסי, תנאי הכרחי להיות בו. בהכרת תודה, כשאני מתאמן בה מידי יום, אני מאשר את מה שכבר קיים. נותן תוקף. וזה אפשרי לי רק שאני במורד הזרם.
לפני 3 שנים ליאת אומרת לי "מה דעתך שנקנה אוטו עם גג נפתח". עכשיו.. היא יודעת שהיא נוגעת בדיוק איפה שצריך לגעת. שנים אני חולם על מוסטנג קונוורטבל, דוחק את המחשבה שיהיה יותר או "שיתאפשר". מיד אני את חליפת משתף הפעולה המתוחכם. מנסה את מיטב הבנאליה שלי: זה יקר מידי, האחזקה גבוהה… זה רכב לשניים בלבד ובכלל איפה נחנה את המכונית…ושחררתי, אנחנו יוצאים להרפתקה חדשה. התוכנית המקורית היא לקנות רכב יד שנייה, קטן "נמכור את האוטו שלי" ואנחנו מיד עושים חישוב שלא נצטרך להוסיף הרבה.
כמובן שזה מסתיים אחרת. לליאת יש בייבי שחורה, פיגו גדולה יותר, יקרה יותר..יפיפייה ובעיקר עם גג נפתח. כשאני נוסע בפיזו והגג פתוח, העולם נראה אחרת. טווח הראייה שלי רחב יותר, אני רואה בניינים במלא גובהם, הטבע פתוח…אין חסימות. לאחרונה חשבנו למכור את הרכב. שמים אפילו מודעה. נחשו מי החליט ברגע האחרון להסיר את המודעה ולהשאיר את האוטו בבעלותנו "לכל החיים"?וואלה, זה פשוט לחיות שמורידים את הגג מהחיים.
.
כמובן שזה מסתיים אחרת. לליאת יש בייבי שחורה, פיגו גדולה יותר, יקרה יותר..יפיפייה ובעיקר עם גג נפתח. כשאני נוסע בפיזו והגג פתוח, העולם נראה אחרת. טווח הראייה שלי רחב יותר, אני רואה בניינים במלא גובהם, הטבע פתוח…אין חסימות. לאחרונה חשבנו למכור את הרכב. שמים אפילו מודעה. נחשו מי החליט ברגע האחרון להסיר את המודעה ולהשאיר את האוטו בבעלותנו "לכל החיים"?
