אנשים מאושרים

איך שנהניתי מדני ליטני. וואו.

קפה ביאליק, למי שמכיר הוא כוך משוכלל ואינטימי. ליאת מוודא שנשב במקומות הכי טובים וכך אנחנו מגיעים ארבעתנו ומתיישבים קרוב. דני מרגש אותי. אני נזכר שבאולימפידה ראינו את האצן הגידם שרץ עם מדרסי המתכת ומגיע לחצי הגמר. דני גדול מזה. עם שני מכשירי שמיעה, הוא מגיע פעמיים בחודש ל"ביאליק" ועוד כמה מקומות. שר, מדבר, מצחיק. וכשאני אומר מגיע, אני מתכוון שהאיש מגיע ל"זהב", חי את החיים, ונותן לי "ביס" מהם.

מתחיל בשיר בלוז ואז שם את המפוחית בפה. והלב נמס.  ולא היה ביננו זוהר, משבר אמון, Blowin' in the Wind של דילן וגו קוקר. דני, אתה חתיכת אושיה. אתה שחגגת את הסיקסטיז, כשאני רק נולדתי. ואני שואל עצמי.. מה יש בו באיש עם הקול המחוספס הזה שאני כל כך אוהב? וואלה, דני, אין לך מושג כמה מזור הבאת לי ב"לא ידעתי שתלכי ממני" כשנשבר לי הלב מאהבת נעורים  וגם לא תאמין כמה ידעתי לבטא רגשי אושר, ששרתי בקולי קולות את בימות משיח.

לאט, אני מבין מאיפה הוא מביא את זה? דני משתף בין השירים ובשולחן שלנו מתגלגלים מצחוק. דני אוטנטי, יודע לצחוק על עצמו, על השמיעה ועל הגיל (69..?). לא מביא משמעות גדולה מידי לגדולה שלו, ומתכתב עם הנוסטלגיה.

רק מי שקרוב לבני-אדם, יכול לכתוב את מה שאני שר כשאני צועד ברחובות,  עם איי-פד בנעלי ספורט: איי איי, כמה טוב לי בחיי, אני לא מאמין שזה קורה לי, איי איי אולי שתיתי יותר מידי, אולי אני סתם הוזה וזה נדמה.

אני מכיר לך תודה דני, שנתת לי את המילים, שהלב שלי כמו קופץ החוצה משמחה, וליאת והדס צוחקות ממני, ואני.. אני באותם רגעים לא שם על "איך זה נראה" או "איך אני נראה" ופשוט שר בקולי קולות. כמוך.

בימות משיח
 הלכתי אתמול ברחוב 
ולפתע ראיתי בכיכר בעיר 
המון אדם שרים 
שאלתי: מה זה קורה פה 
ואחד מהם ענה לי: 
זהו כנס של אנשים מאושרים 
אמרתי לו שזה לא יכול להיות 
אין חיה כזאת, ובטח לא כאן 
במאה העשרים. 

איי איי כמה טוב לי בחיי 
אני לא מאמין שזה 
שזה פשוט קורה לי 
איי איי אולי שתיתי יותר מדי 
אולי אני סתם הוזה וזה 
זה פשוט נדמה לי. 

אז פתחתי ת'רדיו 
בחדשות הודיעו 
שבעולם פתאום 
פסקו המלחמות 
האוזון התאחה לו 
ויש אוכל בשפע 
והשלום יגיע 
קצת אחרי חצות 
וחמור לבן חונה 
ממול בית התפוצות 
מלמעלה ניתן האות 
ניסים ונפלאות.