העם דורש מנחי מבוא

בקיץ אני צועד בלילה. אני מוצא לי מין משחק כזה, שכל פעם שמסלול ההליכה משעמם אותי, אני מפתיע אותי במסלול חדש. והנה קצת אחרי עשר בלילה, אני צועד פעם ראשונה ברחוב הראשי, בעיר שלי, עוצר, אומר שלום, מתעניין "מתי הגעת לכאן? האם באים לתמוך בכם?", אני שואל את עילית, ודקה אחרי זה היא מזמינה אותי "בוא, תצטרף".

וכך אני יושב ברחבת הספות המאולתרת, בדשא הקדמי, שבגן הגיבורים מול עיריית הוד-השרון, ממש על הכביש הראשי. מסביב 10 אוהלים, 25 חבר'ה, שי החלוץ שהגיע לכאן לפני שבועיים, כמה בני 30 פלוס נשואים שחברו לו, מספר אמהות לתינוקות, בני נוער עם עיניים בוהקות, היפי שמזכיר לי את סבלימינל, נשים נרגשות שמעודדות עם סימני הידיים, חברות בשנות ארבעים עם ילדים בגיל הנעורים, שבאו לעשות שינוי, ואני. עוד אחזור לשיחה המרתקת הזו.

בימים האחרונים, אני מוצא את עצמי עם עיניים לחות כמה פעמים ביום. ליאת אומרת "נהיית בכיין" אבל בפנים גם היא מתרגשת כל פעם שעולה הקריאה: העם דורש צדק חברתי…העם דורש צדק חברתי. כאילו חיכינו לה שנים אלפיים.

ופתאום הכול מתחבר לי.

בשבת האחרונה, לפני שבוע, הידועה כ"שבת הרביעית של בתוכנית מנחי מבוא" יצרנו את הגישה למנהיגות נועזת ולהיות אל נוכח אי הסכמה. וכשאני רואה את דפני ליף, אני מתרגש. ואני אומר לה בלב "דפני את זו ההגשמה של מנהיגות נועזת". בוא'נה אני ממשיך ואומר לעצמי: "האישה הזו יצרה אפשרות גדולה מכל מה שאפשרי היא היא המימוש של מה שאנחנו מדברים על – שהכול אפשרי".

מהדהד לי בראש שלא אחת מעודדים אותנו להסתכל על גנדי ולהיות נוכחים לגדולתו. דפני, סתיו ורגב הם הם הם הגנדי שלנו, שאל נוכח אי ההסכמה שמשהו יכול להשתנות במקום הזה, ובמקום לקטר. פעלו.

חזרה לרחבה ולשיחה. אז אנחנו במעגל השיח. כל ערב יש שיחה, על נושא שנבחר מראש ומפורסם על לוח המודעות. הכול פתוח. וואלה, מאז ימי הצופים לא היה כזה דבר וערכים זו לא מילה בזויה. אפס ציניות.

והנה ניצה מדברת על ערכים, ושי על מה היה במקור הרעיון שלו להקים מאהל בעיר, ומה חשוב לו, ועוד מישהי משתפת על קשיי גידול הילדים ומה שהיתה רוצה שיקרה, ואחד אחר אומר שלא צריך להיעצר על דיור ומחייה.

ואנשים נותנים מקום אחד לשני, תנועות תמיכה בידיים. והוקרה. ומישהי מגיעה עם אבטיח ומכונית עוברת וצופרת בתמיכה. חברה של ז'נט מתנדבת לעשות 10 אלפים פלריים. אני מקשיב למה שחשוב להם "תכריזו על יום ושעה" (צוקרמן המבנה למימוש עובד!). שי מבקש מאיתנו "בואו ניפגש בשלישי ב 7 לרתום את התושבים" וכולם מבטיחים לבוא.

זו טרספורמציה!

העם זקוק לנו, מנחי מבוא של החיים. שנצא לעיר שלנו, לעיר הסמוכה כל ערב, שנקשיב למה שחשוב לאנשים ודברים שלא זזו היסטורית, יזוזו.

אנחנו מנחי מבוא בכל מקום.

העם זקוק למנחי מבוא.

.