תודה! סל

את משה, היזם והמנכ"ל פגשתי אצלו במשרד. הוא מסרטט לי תמונה, כותב בה משהו ואז הוא מרים את הראש. מאה אחוז. אני איתך. כך עניתי. בדרך כלל אני מוצא שאני בודק ועוד לומד ואז בודק שוב ובסוף הולך על האינטואיציה שלי. הלכתי ישר על תחושת הבטן. ולא ידעתי לאן אני נכנס.

שבת, שתים עשרה וחצי, אני מוציא האימייל למשקיעים למנהלים ולעובדים. "תודה" אני אומר למשקיעים על האמון והנאמנות, למנכ"ל והיו"ר אני כותב, נוכח באותו רגע למנהיגות שבה הם הובילו את החברה. ולעובדים, החברים "אני מוקיר אתכם" על הסיכונים, על הדרך האישית והאומץ והעשייה המשותפת.

מי שהיה בסטרט-אפ יודע שזו חתיכת דרך ללכת. אם אין מהפכות ותהפוכות, זה לא סטרט-אפ, אם אין רגעי משבר, כנראה שלא יצמח דבר. אין רגע דל, ובתודהסל (Todacell), תודה לאל לא חסרו כאלו. ממש שנות כלב. בשנה אחת מספיקים (או שלא) מה שששבע שנים אצל כלב צריכות להספיק.

הנה אנחנו עמוק בתוך פברואר, יותר משנה אחורה, בשיא התנופה , אני מסתכל בטבלאות ולא מאמין. אומרים לי שנכנס כסף. אני הופך את האקסל שאך זה קיבלתי, מכל כיוון ואומר "הם חולמים". מגלה, נרעש, שולח אימייל מיידי. ישיבת יום ראשון, שעה שמונה בערב והמשקיעים מכונסים בכעסם, ובכל זאת מרימים את היד להשקעה נוספת, מנכ"ל מפוטר, יו"ר מתפטר ושב המנכ"ל שפוטר מנהל, חד גדיא. ושוב אין כסף, המשכורות נחתכות בחצי, עובדים מתפטרים, חדשים מגיעים, מעבר בין מאירופה למיקוד בארה"ב, סמנכ"ל פיתוח שעוזב וחוזר, יו"ר ומשקיע שנהרג בתאונת מטוס, שינוי מודל מסחרי ועוד שינוי נוסף, מפגש עם חבר אמריקאי שמתחיל לעובד וכובש את ארצות הברית, המשכורות חוזרות למקור, ושוב השקעה. ואני בוחר. בוחר להמשיך הלאה, למקום אחר, משלי. חיי כלב. אבל מה? הזנב מכשכש בשמחה.

משה הוא אדם בלתי רגיל, כזה יזם מהג'ורנלים. משה נולד באשקלון, יש לו קרחת ושלושה ילדים, הוא יזם ואיש עסקים, וסופר, הוא אח של בני וחבר של כמה נערים שצמחו ממקום של עיר בהתמודדות לאנשים מאותגרים. הדבר שהכי ראיתי בו זו היכולת לראות מעבר, ובעיקר לראות את האפשרי, החיובי. משה יזם חולם, רואה רק חיובי. ורוד. יום אחד (או כמה ימים) והנה אני כועס. ואני כועס (אגב, אני תמיד צודק שאני כועס): "איך הוא אומר כזה דבר? מה הוא משקר אותי?" אני שואל את עצמי. "הרי זה לעבוד על עצמנו" (או עליי לפחות). אז זהו, שלא. אצל משה גם מה שנראה להדיוט כמוני בלתי אפשרי, זה ממשי. האם זה קורה? זו שאלה אחרת, יחד עם זאת. בפעם הבאה שהוא בא אליי, אני קולט לגמרי שזה אפשרי. בעיניו. וכל שנותר לי זה להביא את נקודת המבט שלי ולפעול במיתאם עם מה שצריך. ועוד דבר שהוא מביא לחיים שלנו. ענייניות. וזה סוד הקסם. זו השותפות.

וכשאני מסיים לכתוב להם, אני אומר שהייתי חוזר על כל רגע. זו חוויה נהדרת עבורי לעמוד במקום הזה.

(אהה.. וכן, משה הוציא לאחרונה ספר ביכורים על ילדותו המרתקת, וניצוצות היזם. אנא ראו בכך המלצה חד-משמעית לקרוא את ספרו "מוכר הגרעינים).
.