נקודת מבט

קיבלתי הרבה מתנות השנה: קריירה חדשה, הכרה כמנהל, כמנהיג, יחסים ברמה אחרת עם המשפחה שלי, יחסים חדשים עם הבת שלי, חברות אמת עם יעקב, סמינר אינטימיות ובכלל יותר שמחה.

ובכל אופן המתנה הכי טובה שנתתי לעצמי היא הבלוג הזה.

גיליתי שאני אוהב לכתוב. ויותר.

מה שנתן לי המקום הזה של לכתוב את הבלוג זו נקודת מבט. זה שאני יכול להסתכל על משהו או מישהו, ככה באמצע העבודה או כשאני צועד או בחופש, על הדברים הקטנים, ולהגיד לעצמי: וואלה! על זה אני יכול להגיד תודה.. ועל זה אני יכול לכתוב בלוג. לא תמיד אני כותב על זה. עם זאת זה נותן לי אפשרות לצלם את הרגע, להנות ממנו, משהו ששווה את את "זה".

מכל הרגעים הללו השנה, אני זוכר את הבוקר עם גואי. ברגיל שלי אני לא מתלהב לרדת בבוקר עם הכלבה. בבוקר ההוא התישבתי על הספסל בפארק הקטן, אצלנו בשכונה וצילמתי בדימיון, את צילמתי את הדקה ההיא, את העץ הצהוב, גואי משותוללת בדשא, המגרש הריק ממול, אני על הספסל.

נהיניתי. הכרתי בטוב.
.