עם הראש, מחוץ לשריון

כבר כמה חודשים שאני שומר בארנק פתק מרופט: אין לך סיכוי להקשיב/להכיר את הבת שלך, כי אתה מקשיב לה כמו "לא פתוחה". סוף ציטוט.
כשבאתי ליובלי ושיתפתי אותה על מה שמיכל אמרה לי, ורשמתי על נייר, על מי שאני ביחס אליה, הבטחתי לה שזו רק שיחה שיש לי בראש. ונפתח משהו חדש ביננו, אבל זה לא ממש קרה עד הפעם ההיא שנכנסתי אליה לחדר.

בדרך כלל, כשהייתי רוצה משהו מיובלי או סתם ככה מתעניין בחייה, הייתי דופק על דלת החדר הסגור, והייתי כבר יודע איך זה ייגמר. מתלבט.. מכניס את הראש, הגוף בחוץ, שואל וישר.. כמו צב, מחליק, מכניס את הראש חזרה מהחדר שלה לשריון הבית. כך לרוב היו מסתיימות שיחותינו. בדרך כלל ברקע הדהדה בראשי בת קול "אבא, אתה חופר..".

הפעם נכנסתי לחדר, יובל הייתה כבר במיטתה, קוראת, ואני שואל אותה אם יש לה כמה דקות ומתיישב על המיטה. "את יודעת" אני אומר לה, "קלטתי שעם כל השיחות האלה שאני מנהל בראש, כל מה שאני מביא ליחסים ביננו, זו כבדות ורצינות וזה ממש מבאס לידי.." אני נושם ולפני ההברה הבאה אני פתאום רואה את הראש המקסים שלה זז, כמו ממאנת להאמין: "יואו אבא, כמה זמן חיכיתי שתגיד את זה". ואז נתתי לה את המילה שלי ש"מי שאני זו הולך להביא לחיים שלנו פאן וקלילות וצחוקים" ושאלתי אם זה מתאים לה. "כן". ותגידי "בא לך ללכת לסרט?". ואחרי שבועיים יצאנו אבא ובת לערב של מסעדה וסרט וזה היה פשוט כיף טהור.

והנה אני יושב עם ל' שלי, בעודה עדויית כדורי אנטיביוטיקה, קרוב לחצות, בסלון, היא על כסא אני בספה, ואנו מתפנקים על חוויות הטיול שלנו. "תדע לך" היא אומרת לי "שהדבר שהכי ריגש אותי בטיול שלנו, זה מה שהבת שלך ואתה יצרתם בטיול. בניתם מערכת יחסים ויש לכם את הצחוקים שלכם, והווי, והגאגים."

ענקית. היא מצחיקה, היא זורמת, היא טועמת מהחיים, יש לה כוח רצון בלתי-רגיל, התמדה, אני לומד ממנה, אבל בעיקר אני אוהב אותה. וואלה, אני קולט שזו עכשיו השיחה שיש לי בראש על הבת שלי, ואלו התוצאות שלה.

ואני נזכר איך יובלי ואני צועדים שלובי זרועות בסן-פרנסיסקו או וגאס. ככה בכיף.

תודה לך U שלי.
.