תפריט
ביום שבת, דקה לפני שהתעלפנו במיטה, ל' שלי, ואני מגשימים תמונה שציירנו יחד. היא אומרת לי: מעטים זוכים להגשים את מה שאנו מימשנו. לתת למשפחה שלנו חוויה שלא חלמו עליה.
עכשיו, אם הייתי בא אל עצמי יום אחד, וזה קורה לי לפעמים, נניח לפני 20 שנה. ושואל אותי: תגיד מה דעתך לבלות עם הההורים שלך, אחותך, חמותך גיסך, הנשים הבעלים, והילדים של כולם 36 (שלושים ושש) שעות בבית אחד, בלי לצאת ממנו, (ובלי פרס של מיליון לשורד האחרון) הייתי בודאי שולף את אחת ההערות הציניות שלי, אולי אפילו כזו שגוררת צחוק מנומס, והייתי עובר הלאה.
אז זהו שאחרי שהצעיר הכריז שהוא לא בעניין של 200 אורחים שהוא לא מכיר, ולא דרשה שנראית לו כמו סיוט, ובטח לא סרט על פועלו כבן י"ג שנים, אמרנו אמן. ואז, פתאום ל' קלטה לה הזדמנות ליצור בכל אופן את המשהו הזה שמייחד. והמצאנו את החדש, הבלתי אפשרי,משהו שלא חלמנו שאנשים עושים. היא ואחיה, הבנים והבת, אני ואחותי והבת ואמא, אבא, אמא (שלה) ובני. כל המשפחה הגדולה שלנו. ביחד מאושרת.
וכך נבנה לו הסיפור. לכבוד הבן ובעיקר בהשראתו שכרנו וילה מדהימה בקיסריה, קו ראשון לים, בריכה ענקית, עצים ודשא. מושלם. הגענו כבר ב 9 בבוקר, יום שישי, עם שני רכבים עמוסים באוכל, מצעים, משחקים, ודג סלמון טרי שקנינו אצל דוד.
תארו לכם את סבא ירח (83), אחרי 20 שנה נכנס לבריכה, הגומי בבגד הים כבר לא מי יודע מה, אבל מה, מלווה בשתי נכדות בנות 17, ומרים מייד אחריו. או בני, בדרך כלל בנימין (82) יושב לו מתחת לסככה, מעשן נרגילה עם הבנים, או שלוש הגרציות, בראש הלביאה (בת בלי גיל), הבת והכלה רוקדות בלט במים. או את הגדול שחזר כמו ישו, נראה כמו ישו, ישר מטיול בדרום אמריקה, משתולל שוב במים עם האח והאחות, מזכיר לכולם שהוא ילד (בן 24) וגיא – הו החתן זורח- מטופל ומאושר.. משחק בלק ג'ק, הופך להיות המקצוען שבחבורה, ורחמנא ליצלן יובל וליאור שותות בירה מתפקעות מצחוק יפות מתמיד, ונוני שארגנה ערב מופלא, עמית ששיגע אותנו בחידות היגיון, טלי ששיתפה והצחיקה והסקנדינבים שזה אך, חגגו 50, על ספסל יד ביד.
ועל הכול מנצחים ל' ואני. אנחנו יוצרים את זה.
אני מזקק את מה שהמצלמה לא פספסה, חיוכים, צחוק, זו תחושת החופש..השחרור.. חיים בלתי רגילים. יש לי משפחה שאני אוהב להיות איתה.
.
