תפריט
פתאום בגיל 40, כשאנשים מאבדים כבר מאבדים את השמחה, את השיער, ולפעמיים את עצמם לדעת, אני דווקא מצאתי. את יעקב. או הידוע בציבור כ"באדי שלי" פגשתי את יעקב בקורס מנחי מבוא בלנדמרק ומאז אנחנו ביחד. ממש לפני שנה וחצי, ניגשתי אליו ואמרתי "בוא נהיה באדיס" ומאז אנחנו ביחד. זאת אומרת ליעקב יש את ח. (המוכרת כח. אשתי), ולי יש את שלי, אבל יש לנו אחד את השני. כשאני מדבר עם יעקב אני עם השיחות הקטנות, הנסטיות שלי, אני בביטוי עצמי מלא, אין שום מסננת. יש שם קבלה ואהבה ואחריות הדדית. יעקב התקשר אליי, ואחרי ששיתף אותי על משהו שעבדנו עליו השבוע, הוא הקשיב לי. "תשמע פיני" הוא אומר, אתה יכול ללכת לפגישה שלך ולהיות צודק ודרך אגב, אתה צודק…ואתה יכול ללכת כשאתה בעולם של השני…יכול להיות שהמשקיעים בחברה שלך מודאגים, איך הם יראו את הכסף שלהם, מה יהיה עם מכירת החברה.. וזו נקודת המבט שלהם.. ולך יש את שלך"…ופתאום שיחררתי, ויכולתי לראות שכול פעם שאני יוצא מתוך עצמי, מהשיחות הפנימיות שלי…אני מרויח משהו.. אני יוצא לפגישה בעוד שעה וחצי, ואתה יודע מה יעקב, יכול להיות שיקבלו את בקשתי ויכול שלא, וזה בסדר.. הכול בסדר.
תודה יעקב יקר שלי
