התעוררתי בחמישה ל.. הערתי את גיא וידעתי שהלכה ריצת הבוקר. אין אפס, זה לא שהלכה ריצת הבוקר פשוט לא בא, כואבות לי הרגליים, והראש לא כאן. בקיצור סיפורים. רגשי האשם הובילו אותי לאיציק. אז זהו. שלאיציק אני אומר תודה.
איציק זה מוסד. איציק זה איציק. בכל ישוב יש איציק ואם אין איציק אז צריך להמציא אותו. אצל איציק עושים קניות קטנות, לפעמים שבועיות, אצל איציק קונים לחמניות בבוקר ויש לו את הירקות הכי טריים בעולם. ואצל איציק, פןגשים את כולם, מרגישים בבית. ולא רק בבית, אצל איציק כשאני נכנס הוא שואל אותי "אז מה קורה גבררר… נו הנפקת בבורסה? מה אתה אומר במה להשקיע?"… ואני מרגיש כמו איש עשיר ולא משנה כמה פעמים אני אומר לי שאני לא פיננסייר. ואז איציק נותן לי עיתון מעריב בחינם. ואני בכלל מרגיש מלך.
היום נכנסתי לאיציק והבנתי שזה בעצם לא איציק. לאיציק יש נשק סודי. עליזה. שאני בא לאיציק אני הכי נהנה להגיד שלום לעליזה בקופה. ואמרתי לה את זה ואמרתי לה פשוט שתדע שהכי כיף לי לבוא לאיציק וזה הכול בזכותה.
אז איציק ועליזה ולימור והצוות, איזה כיף שיש אתכם.
