יש סיכוי, אולי, אבל לא סביר שזה יקרה

מה הסיכוי שלי לשבת אחר הצהריים, באמצע השבוע, במרפסת של מוני ס' למול השקיעה, באור עקיבא?
וואלה, משהו דומה לסיכוי שאסכים לצבוע את הבית שלי שוב או שאדע יום אחד איך פועל מנוע של מכונית. יש סיכוי, אולי, אבל לא סביר שזה יקרה.

ובכל אופן זה מה שקרה ביום רביעי אחר הצהריים.

אני נוסע על כביש החוף בדרכי לקיסריה. אני מסיים שיחה עם מיכל המתווכת, חמישית מבין כול השמות, ואומר לעצמי "בוא תחזור לעבודה ותנצל את אחר הצהריים מחר" והכול נראה לי בלתי אפשרי. ואני, אני בכלל סגור עם ליאת שהיום, היום אני חוזר אחרי שיש ביד עסקה. "פיני, זה לא משנה ממש איזו, אבל בוא נסגור עניינים היום"..וזה מהדהד לי בראש "בוא נסגור.. היום… בוא נסגור .. היום".
בהתחלה זה היה פשוט. במקום בר מצווה ענקית אנחנו מתכנסים כל המשפחה (טוב.. נו בשידולביץ פינת ייקה שטראסה, זה לא ממש מורכב. אצלה זה אח וילידים, אצלי גרושה פלוס ילדה ובממוצע שני ילדים למשפחה.. פלוס שני סבים וסבתות. קומפקטי), כולנו, יחד, בוילה עם בריכה בקיסריה, אוכלים ארוחת שישי בערב. פשוט להיות ביחד 24 שעות. אחד עם השני.

אז זהו.. שזה הולך ומסתבך.. קיץ.. כל הצרפתים העשירים מגיעים לישראל, הדתיים מתנפלים על ההזדמנות, והמחירים? הרבה אלפי שקלים ומינימום יומיים. אבל אני נתתי את המילה שלי.
כבר התיאשתי. קבעתי לנסוע לקיסריה ולקחתי חצי יום-חופש. "אני אנהל את זה מהשטח". ועכשיו כבר עשיתי סיבוב פרסה, בנתניה, אני עובר שוב על רשימת המתווכים ונשאר לי אחד ברשימה. "הוא לא נראה לי אחד שיש לו משהו.." כדור אחרון בקנה.
"אהה. כן אני זוכר אותך" הוא אומר לי.. אתה רצית בית לסופשבוע באוגוסט"…תקציב נמוך" אתה יודע מה, במקרה יש לי משהו בתקציב שלך, בין שתי משפחות.." הוא מתחיל לספר לי ואני יוצא מהחנייה ומתחיל לנסוע לקיסריה בלי לשאול.

30 דקות אחר-כך, אני עומד על הגג, של הבית הכי יפה בקיסריה (המבינים קוראים לזה קו שני למים) ומוני אומר לי מה המחיר. אנחנו לוחצים ידיים "מוני", אני אומר לו "תשמע אתה פשוט נותן לי מתנה. מתנה שאין כמוה. להיות כל המשפחה עם הסבים והסבתות בני ה 80" ומוני ואני מתרגשים.
שעתיים מאוחר יותר, בחצר של מוני, הוא שיתף אותי על חייו. השנים המופלאות בניהול, במלון "דן", העבודה אצל האוליגרך הכי מפורסם במדינה, הילדים, הנכדה החדשה, העצב על הבן שעזב לחו"ל, האשה.

הייתה עיסקה. מוני הזכיר לי שהחיים זה לא עסקים, החיים זה אנחנו. תודה לך מוני.